היי אני פותח פה נושא שכל הזמן מהדהד לי בראש ולא יודע כבר מה לעשות איתו.....
אני וחברה שלי כבר שנה ומשהו ביחד ומיפני זה ההינו ידידים ממש טובים הידידות שלנו נוצרה מחוסר חברים לא לי ולא לה... אחרי איזה חצי שנה הרגשתי שאני באמת מפתח משהו עלייה כי היא הבנאדם היחידי שהיה לי שהיה לי משעמם או שרציתי להשוויץ בידידות שלי לחברים ואתם יודעים גיל ההתבגרות וניהנו חברים....
בהתחלה שלהקשר שזה בטווח של 4 חודש גג הרגשתי מלך איתה היה בי ניצוץ כל פעם שראיתי אותה ובילינו את כל הקיץ ביחד עם חברות שלה הרגשתי בסדר אבל לא מרוצה עד הסוף מעצמי יותר מידי עם החברה ולא היו לי חברים התחלתי קצת להרגיש לא אני עם הזמן והיה לי קשה עם זה אבל המשכתי היא כאילו שינתה אותי אבל שינתה אותי לילד טוב מידיי והיא הביאה את עצמה אלי בכל מובן בקושי בביטוי שכן היה לי מפני שיצאנו אבל לא כזה חמור כמו עכשיו הקושי בביטוי הזה מציק לי עד היום ואני חושב שהוא קרה בגלל שכל הזמן היא היתה מעירה לי על האופי שלי שלא ככה תעשה ככה ותעשה ככה ואתם יודעים בנאדם טיפה מושפע מהחברה שהוא סובב סביבה וזה היה קיץ שלם בנוסף לחודשים מפני שההינו ביחד וקיצר מרגיש שהיא עירערה בי יותר מידיי דברים ועשתה מימני בנאדם שאני ממש לא מרוצה כמו חוסר ביטחון שנוצר לי בעיקבות הקשר הארוך שלנו שאני כבר מערער בעצמי יותר מיידי מפני שאני ניגש לבנאדם חושב אך לגשת אליו וזה וכבר איתה שאנחנו נפגשים או יוצאים יש קושי בקשר שלנו ובדיבור שלנו וזה מתבטא אצלי לא רק אצלה ואני כבר משתגע ולא יודע מה לעשות
מפני איזה שלוש חודשים שקעתי בדיכאון עמוק מעצמי ומחשבות שליליות על עצמי וכל הזמן זה נגח בי לא משנה לאיפה הלכתי חשבתי שאף אחד לא מבין אותי והלכתי לפסיכולוגיה וכאלה
מפני הדיכאון המר חברה שלי ניצמדה לאיזה ידיד שכל הזמן הצחיק אותה והרגשתי כאילו הוא החליף אותי לגמרי כל הזמן הוא דיבר איתה הצחיק אותה ואפילו ביום הולדת שלה שארגנתי לה היא שאלה אותי עםהם יכולים להיפגש רק הם לבד ומאוד מאוד ניפגעתי
עד שהיא לא דיברה איתו לקח לה המון זמן להבין שזה פוגע בנו והורס לנו את עלמה שבנינו....
אחרי התקופה של הדיכאון שלי פשוט לקחתי הכל כמובן מאליו וזה מה שקורה עד היום אני כזה וזה מה יש תמיד מנשה לשנות את עצמי ולעשות קצת טוויסטים בחיים שלי כמו לצאת עם חברים שלי ולעשות לעבוד על עצמי אבל אני מרגיש שזה פשוט לא עובד והכי באסה שאני וחברה שלי כבר בקושי מדברים ואני מוצא את עצמי לבד המון....
כל דבר שהיא אומרת כבר אני חסר סבלנות לישמוע ובכלל להבין ומיתעצבן עלייה על כל פעם שהיא מזכירה בכלל גבר שהוא לא אני ואני כבר לא יודע עם להישאר איתה אתם צריחים להבין שהיא בת 15.5 וקטנה מימני בהמון ויש הרבה פעמים שהיא פשוט לא מבינה מה אני מרגיש ועובר ולא מרגיש שזה כבר בכיוון אן לי סבלנות עלייה כמו שלה אן לי והיא בטוחה שאנחנו כבר מתחתנים היא כל הזמן מזכירה אתזה בהתחלה לקחתי אתזה בצחוק ולאט לאט ראיתי שהיא רצינית לגמרי אני לא יודע עם זאת שאלה על אך ליגמור איתה אתזה או האם באמת כדי לי להיפרד מהדברים היחידי שאני מרגיש שיש לי בחיים... בבקשה תקראו עד הסוף ותנשו להבין איפה אני עומד כי אני כבר לא מסוגל ליסחוב ככה עד יום ועד יום תודה רבה לכל מי שעוזר!!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות