יש לי חרדה מנסיעה למקומות רחוקים,זה משהו שמלווה אותי מגיל מאוד קטן ואמא שלי סיפרה שזה נוצר לי בגלל טראומה שחוויתי הייתי קטנה. אני מפחדת לאבד,שיקרה לי משהו.
שובצתי בחיל האיסוף הקרבי ושבועיים לפני מועד הגיוס זימנו אותי ללשכת גיוס לשיחה עם קבן,לאחר הרבה דמעות וייאוש פסלו אותי מתפקיד,ושיבצו אותי לכלל צהלי עם פרופיל 64 וסעיף נפשי.
אני לא יודעת אם מדובר בהתלהבות של לפני גיוס אבל אני מאוד רוצה לעשות תפקיד שאני אהיה גאה בו,שישאלו אותי מה אני עושה בצבא ואני אהיה גאה לענות. אבל אני מפחדת מהחרדה הזו,שאני אקבל לשרת בדרום ולא אוכל להתמודד עם זה נפשית. אני מאוד רוצה לעשות משהו שאולי קשור בהדרכה/תמיכה באנשים/פיקוד - אבל אין לי לצערי קלב ככה שלמרות החרדות שלי אף אחד לא יכול להבטיח לי שירות יחסית קרוב לבית. חשוב לי לציין שאני לא לחוצת בית ורוצה יומיות,העניין הוא הביטחון שאני מרגישה שאני קרובה לבית,זה משהו בראש ואני יודעת את זה אבל אני מפחדת לקחת את הסיכון לשרת רחוק ולפגוע בעצמי נפשית משהו שיהיה בלתי הפיך.
אני מפחדת מאוד ממה שהקצין מיון יתן לי אחרי/לפני הטירונות הכלל צהלית,הציעו לי להמשיך לשלוח למיטב מכתבים על החרדה שלא באמת נתנו לי מענה, ובו זמנית לבקש תפקידים - רציתי לשאול מה אתם חושבים שיכול להיות איתי בצבא עם פרופיל כזה וטירונות כלל צהלית שכולה בידי קצין מיון..איזה תפקידים אני יכולה לקבל מהקצין מיון/או מה לנסות לבקש מעכשיו ממיטב.? הנתונים שלי הם די ממוצעים קבא 49 דפר 50
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות