אני בחורה נמוכה, מטר 60.
לפני הגיוס שקלתי 50. שזה טיפה נמוך לגובה שלי.
הייתי רזונת אבל... לא היה לי חזה.
שנאתי את החזה שלי כי לדעתי היה קטן מדי.
זה לא קשור לגברים, אלא לאיך שאני רואה את זה.
תמיד רציתי חזה גדול יותר, להרגיש כמו בחורה.
לצערי בצבא העלתי משקל. והרבה.
מתביישת לומר אבל... 15 קילו.
עכשיו אני במשקל 65 שזה טיפה מעל הנורמה לגובה שלי.
כן... מטיפה מתחת לנורמה עברתי לטיפה מעל הנורמה.
אבל. עם העליה במשקל גם החזה שלי תפס נפח.
וכרגע, אני ממש מרוצה מהחזה שלי ומהגודל שלו.
אני ממש אוהבת אותו.
שוב, לא קשור לשום גבר, אלא אלי.
אז עכשיו יש לי חזה שלטעמי מושלם אבל... גם בטן.
אני לא מגדירה את עצמי שמנה אלא כמלאה.
והתחלתי להתבייש ללבוש חולצות צמודות וגופיות כי הן מבליטות את הבטן שלי וזה לא יפה, ופעם לבשתי גופיות חופשי.
וגם הפנים שלי השמינו טיפה...
אז כמובן שעכשיו, אחרי השחרור, אני תכננתי להכנס למשטר אימונים ולהפטר מהבטן שנוצרה לי ולחזור לבטן השטוחה.
הבעיה... שאני מפחדת שהדבר הראשון שירד זה החזה שלי.
הייתי מתה להוריד את השומן בשאר חלקי הגוף, חוץ מהחזה.
הוא גם ככה במידה לא ענקית (אבל לטעמי מושלם, אבל לא ענקי), ואחרי הרזיה... אני מפחדת ששוב לא ישאר ממנו כלום.
אני לא יודעת מה עדיף... לוותר על הבטן במחיר החזה, או להשאיר את החזה ולחיות עם הבטן?
כי לפני זה... לא אהבתי את החזה שלי. ועכשיו לא אוהבת את הכרס הקטנה.
ויש לי תחושה שאם אתחיל לעשות כושר... החזה זה הדבר הראשון שירד....
ניתוח הגדלת חזה זה לא הפיתרון בשבילי. לא רוצה להכניס סיליקון לגוף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות