אני מתחתנת ואבא הורס לי את המצב רוח

שלום לכם,
אני בחורה חרדית ואני מאורסת, עוד חודש בערך בעזרת ה' החתונה.
הורי גרושים ואבי חילוני. אני מאד אוהבת אותו ומכבדת אותו כמה שאני יכולה. אני נפגשת איתו מדי פעם כשיש לי זמן כי הוא מתגורר קצת רחוק ממני.
הוא מבחינתו לא מתקשר אלי ולא מברר אצלי מה הולך, איך אני וכו', אבל כשאני מתקשרת הוא מראה לי כמה כייף לו וטוב לו שאני מתקשרת, מבקרת וכו', הוא לא מפסיק להדגיש לי כמה הוא אוהב אותי ודואג לי. אבל מעשי בשטח, כלום.. אפילו לא שיחת טלפון פעם בחודש..
תמיד הנושא הזה כאב לי. שיש לו משפחה משלו והוא דואג להם (שאם כבר מזכירים אותם, אני אוהבת אותם ומתחברת אליהם יותר מאשר אליו, והם כבר יותר נרגשים כשאני מגיעה..)

למי שלא מכיר/יודע, בציבור הדתי - חרדי כל ענין החתונה הוא מאד מהיר.

כשהתקשרתי אל אבא שלי לספר לו שאני יוצאת עם בחור ואני לא יודעת לאן זה יתפתח, אבל כרגע זה נראה שזה חיובי. הוא אמר לי ''את לא עושה כלום בלי האישור שלי''...הוא החליט שהוא רוצה לראות אותו ולהחליט אם הוא מתאים לי.
אין לי ענין שהם יפגשו, כי אבא שלי שטותניק, כל היום מסתלבט על אחרים וצוחק על העולם. (לא מסוג האנשים שכייף לשבת ולפתח שיחה איתם)
אז אמרתי לו, שאני אוהבת אותו בתור אבא, מכבדת אותו מאד, אבל זה לא הולך ככה. וכאן זה המקום שלי להחליט אם הוא בשבילי או לא. במיוחד שהוא בקושי מכיר אותי והוא האחרון שידע מה טוב בשבילי.
אחרי שהבחור הציע לי והחלטנו שאנחנו מתחתנים, התקשרתי שוב לאבי, הוא כעס עלי ואמר לי שאגיע אליו עם החתן. אמרתי לו שאנחנו עורכים ערב היכרות של כל המשפחה, ההורים, אחים וכו'.. והוא מוזמן! וממש התחננתי אליו שיגיע. אמרתי לו שזה חשוב לי ואני רוצה שיראו את כל המשפחה שלי. בכיתי כמו תינוקת בטלפון כשדיברנו, והוא כמו בול עץ! כלום לא מזיז לו. זה פגע בי מאד..אמרתי לו שחבל שככה הוא מקלקל משהו חדש.
הוא אמר שזה באחריותי בלבד.
אני לא צריכה ממנו שקל לממן את החתונה הזו. שתהיה בריאה אמא שלי, היא דואגת לי בזה.
אני סך הכל רוצה דמות של אבא שתהיה נוכחת, רק רציתי שהוא יהיה שם בשבילי, להגיד ''זו הבת שלי''.
המפגש עבר והוא לא הופיע.. התבאסתי, הגעתי עם עיניים נפוחות מבכי! עוד באמצע התפצתי בבכי כשכולם חשבו שאני מתרגשת.. והלב שלי מבפנים היה שבור..

כל התקופה הזו של ההכנות אני מנסה לדבר איתו, אבל הוא לא עונה לי... אני שולחת לו הודעות, מתקשרת. אבל הוא לא מתייחס.
אחי שגר אצלו דיבר איתו והסביר לו שזה לא קשור אליו וכו'... אבא שלי אמר לו שיהיה לי הרבה מזל טוב. והוא ישקול אם להגיע לחתונה.. האירוסין שלי עוד כמה ימים. אני הכי רוצה שבעולם שהוא יבוא. אני מוכנה לעשות הכל בשביל זה.
חשבתי לפנות לי זמן ולסוע אליו...אני מפחדת שהוא יהיה החלטתי. אני מפחדת שאני לא אצליח להתמודד עם זה ואני לא אפסיק לבכות לידו. אני יותר מפחדת שזה לא יזיז לו אם אני אבכה.. כי אני אפגע עד עמקי נשמתי.
יש לציין שאישתו היא פשוט מדהימה ואני פשוט אוהבת אותה! היא כל הזמן מרגיעה אותי ואומרת לי שהיא מנסה לשכנע אותו להגיע ולהתקשר אלי להגיד שהכל בסדר. אבל האגו שלו בשמיים ולא מעניין אותו כלום..(היא גם אמרה לי שהיא מתכננת להתגרש ממנו בעתיד הקרוב...אבל זה כבר עניין אחר)
אני כל היום עצובה מזה, ארוסי לא מבין למה אני לא מרוגשת כל כך ואני בבאסה. (לא אמרתי לו כלום לא טוב על אבא שלי, אני לא רוצה שזה מה שהוא יכיר באבא שלי...) אין לי מושג מה אני עושה עם עצמי, מה אני עושה איתו, איך אני יוצאת מכל זה ונכנסת לשמחה. כי אני כלה!! אני אמורה להיות מעופפת. אני רוצה שאבא שלי יהיה בחתונה שלי. אוף. הלב שלי כואב כל היום בגללו. אני לא מצליחה להניח לנושא הזה.

אני ממש מתנצלת על החפירה. ניסיתי להביא כמה שיותר צדדים כדי שבאמת יבינו אותי ואיך אני מרגישה.
כל מי שיש לו רעיון, עצה, או אפילו סתם שיתוף או הרגשה, אני אמח לשמוע מאד.
באמת תודה לכולכם.