לפני חודש התחלתי לשרת שנת שירות ראשונה ובחרתי לעשות אותה בעיר מגוריי. התקן הראשוני שבחרתי היה מזעזע ובכלל לא מתאים לי, עכשיו אני בתהליכי כניסה לתקן אחר- מרפאת מכבי. גם הוא לא משהו תאמת... כאילו ניסו לגרום לזה להישמע מאתגר ומשמעותי כזה אבל בתכלס זה לשבת בקבלה לצלצל להזכיר תורים ולהתעסק עם אוכלוסיית חולים שלרוב כועסים, צועקים ומקללים (ובצדק). גם ככה אני בחרתי את התקן הזה מחוסר ברירה... (לא נותרו עוד תקנים פנויים) ועכשיו, לא יודעת... מרגישה לא מאושרת, מבואסת על החיים, ממורמרת אז אני שוקלת לעזוב את השירות וללכת לעבוד כדי לחסוך ללימודים. הבעיה היא שאני בטוחה שאם יראו שלא עשיתי שירות יסתכלו על זה בעין לא יפה איפה שלא אלך... גם מבחינה ממשלתית וגם מבחינה תעסוקתית, זוגית גם אולי. קיצור הפסקת השירות יהווה מכשול כלשהו בחיים מבחינתי אבל אני סובלת. לא טוב לי אני כל הזמן עסוקה בלרדוף אחרי הרכזת המטומטמת שלי שלא עונה בכלל ומתעלמת ואחרי המנהלות תקנים האחרות, כאילו אני רודפת אחרי הזנב של עצמי, חסר טעם לחלוטין... וצבא אני לא אעשה גם מטעמי דת. אז מה אני אעשה? לפרוש לחלוטין?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות