רבתי עם אמא שלי ואני מרגישה רע, תעודדו אותי..

אתחיל בזה שהמשפחה שלי הכי יקרה לי בעולם! אמא שלי ואח שלי הם החיים שלי, אני אוהבת אותם ברמות שאני לא יכולה לתאר והם הכי חשובים לי.
מבקשת שתקראו עד הסוף לפני שאתם מגיבים...
אנחנו גרים בשיכון, להורים שלי אין הרבה כסף ואף פעם לא היה יותר מדי, הבית שלנו קטנטן ומזגן תמיד היה רק בסלון ככה שאני ואח שלי היינו ישנים עם החדרים פתוחים כדי שהמזגן אולי יגיע אלינו ויקרר טיפה... לא נוח במיוחד אבל זה מה יש.
כשגדלתי והגעתי לגיל 18 לפני הצבא עבדתי במלצרות, קרעתי את התחת בעבודה המסריחה הזאת במשמרות כפולות ומה לא ועם הכסף הוצאתי רישיון נהיגה, טסתי לחול בפעם הראשונה, קניתי לעצמי דברים לצבא שלהורים שלי לא היה כסף לקנות לי ושיפצתי את החדר שלי כי הוא היה מאוד ילדותי ולא נראה של נערה בגיל צבא (התביישתי להזמין אליו אנשים ולא היה נוח בו).
על הדרך קניתי מזגן שתמיד רציתי שיהיה לי והתחלתי לישון עם הדלת סגורה (לפני זה לא הייתה לי דלת בחדר בכלל והייתי כל הזמן מתעוררת ומתקשה לישון מהרעש בבית- בבית כזה קטן שומעים כל דבר שמישהו עושה)....
עברו שנתיים, אח שלי בן 16, זרק איזה מילה שחם לו בחדר ושהוא לא נרדם, עניתי לו משהו וישר כולם קפצו עליי 'לך יש מזגן מה אכפת לך' כאילו גנבתי את זה ממישהו ואני צריכה להתנצל ולהרגיש רע.
זה עצבן אותי כי עבדתי קשה בשביל שיהיה לי חדר כמו שאני רוצה ובשביל שתהיה לי הנוחות הזו אז עניתי לה שכשהוא יעבוד ויקנה גם לו יהיה בחדר מזגן ומה לעשות...
ישר אמא שלי התעצבנה ממה שאמרתי והתנפלה עליי, התחילה לבקר אותי על איזה אחות גרועה אני שאני ישנה עם הדלת סגורה ושלא אכפת לי שאח שלי הקטן סובל בלי מזגן.
התחילה להוציא אותו מסכן שחם לו כל הלילה ושלי לא אכפת ואני פשוט סוגרת את הדלת שלי והולכת לישון בכיף שלי במקום לישון עם הדלת פתוחה שיגיע גם אליו (כאילו עכשיו אני צריכה גם להרגיש רע על זה שאני ישנה עם דלת סגורה בגיל 20), שלא אכפת לי מאח שלי הקטן ואיך אני לא דואגת לו ועוד מלא דברים בסגנון.
זה היה ויכוח מכיוון שאני לא אשן עם דלת פתוחה ולא הסכמתי לבקשה הזו... מה הטעם לעשות את זה בשבילו אם אני יודעת שבצורה הזו אני פשוט לא ארדם כל הלילה? אני חייבת חושך ושקט מוחלט כשאני ישנה ואני גם ככה קמה ויוצאת בבוקר הכי מוקדם מכל הבית וישנה הכי פחות!
זה היה ריב די ארוך שהיא מאוד פגעה בי ואמרה לי עוד המון מחמאות- קמצנית, אגואיסטית, קטנונית, מגעילה, דוחה, קרה ולא אימהית, פועלת מאגו ו"את בדיוק כמו דודה שלך" שזאת הקללה הכי גרועה שאפשר להגיד במשפחה שלנו.... כמובן הכל בצעקות וטונים לא נעימים
ניסיתי להזכיר לה שאני הייתי בדיוק כמוהו עד גיל 18 ושרדתי את זה אבל זה לא עזר לי כי אז מה שהיה לה להגיד זה שאז מה- אם לך לא היה אז זה אומר שגם לאח שלך לא צריך להיות?? איזה מן אחות את שבגלל שלך לא היה את רוצה שגם לאח שלך לא יהיה.
ניסיתי גם להזכיר לה שאח שלי עובד המון ופשוט מעדיף לבזבז את הכסף שלו על יציאות בגדים ודברים אחרים ככה שאם הוא היה מאוד רוצה הוא היה קונה...
ניסיתי גם להגיד לה שוואלה הייתה תקופה עכשיו של 7 חודשים שעשיתי בסיס סגור והגעתי הביתה פעם בחודש וכל היום כולם היו בחדר שלי ואח שלי ישן שם במקומי בלי לשאול אותי בכלל אז איך אני קמצנית?!? מה שהיה לה להגיד זה הינה עובדה שאת אומרת על זה.. סימן שממש כואב לך, "בבית הזה אין שלי-שלך! כל מה שיש פה של כולם!". זין בעין
היא כל הזמן מבקרת אותי ולו היא לא אומרת כלום בחיים. למה? כי אני האחות הגדולה ואני צריכה לשמש דוגמה. הוא לא צריך לתת לי כלום, לא צריך להתנהג אליי יפה, שום דבר. רק אני...
כי אני משמשת דוגמה אז כל היום היא מחפשת אותי ומוציאה לי את כל האנרגיות עם הריבים האלה והביקורת הזאת.
אני מרגישה חרא וכבר לא יודעת אם באמת לא הייתי בסדר..
תעודדו אותי.. תגידו משהו, הריבים האלה משפיעים עליי כי המשפחה שלי כל כך חשובה וכל כך חשוב לי מה שהם אומרים וחושבים עליי (במיוחד אמא שלי), אחרי ריב כזה אני לא נרדמת כל הלילה.