היי אני בחורה בת 28, אקדמאית, אחי בן 27 עוד מעט. מידי פעם הוא מרשה לעצמו להרים עליי יד ולהרביץ. ביום שישי האחרון למשל הוא הרים עליי יד ללא סיבה. אומנם הוא לא הרביץ חזק.. אבל אני לא צריכה להסביר את ההשפלה של לקבל מכות כשאת תיכף בת 30.. בשום גיל אסור להרים יד על בת, בטח שלא בגיל שלי.
הסיפור ממשיך בזה שאני ביום שבת אמרתי שאני לא מוכנה לשבת לאכול איתו וציפיתי שישבו לאכול איתי. מה קרה? ההפך.. ישבו לאכול איתו, צחקו איתו, ואותי מחרימים עד היום (יום שני כבר). אף אחד לא מדבר איתי וכועסים עליי. אתם מבינים? אני קיבלתי מכות ובסוף כועסים עליי ועל הגבר המכה שלהם מדברים רגיל.
והכי גרוע, אתמול ביום ראשון.. הוא לא היה בבית וניצלתי את הזמן להסביר את העמדה שלי לאמא. כל היום דיברתי איתה על כמה היא לא בסדר ואיך יכול להיות שמקום לכעוס עליו כועסים עליי. כל היום צעקתי, בכיתי, הוצאתי את הנשמה שלי. אתם יודעים איך נגמר היום? בזה שבשנייה שהוא חזר הביתה (טרח להיכנס אליי לחדר דבר ראשון ולהזכיר לי שאני "אפסה"), הוא התקבל בחיבוקים ונשיקות, ואמא נכנסה איתו לחדר ודיברו רגיל וצחוקים וכו'..
היום בבוקר, שני, קמתי לצלילי קריאות חיבה אליו וכשאני יצאתי מהחדר זכיתי להתעלמות מוחלטת. ועוד דודה שלי מתקשרת לצעוק עליי שאני צריכה להירגע. מבינים? קונספט חדש במשפחה- קבלי מכות ונחרים אותך.
לומר לי צאי מהבית לא פתרון, כי כרגע אין לי אפשרות כזאת מבחינה כלכלית. תאמינו לי שברגע שתהיה אפשרות כזאת, אני עוזבת ומנתקת כל קשר עם המשפחה הזאת.
אני לא יודעת למה כתבתי פה. אולי לפרוק. הרי לחברות אני לא אספר שמרביצים לי בבית ולקינוח מחרימים אותי.
אולי כתבתי כדי שהורים שקוראים פה, יבינו שאם יש להם ילד שהם מעדיפים יותר מהשני, שירסנו את עצמם ולא יתנו לבן הפחות מועדף להרגיש בזה. זאת ההרגשה הכי נוראית בעולם, להרגיש שלא אכפת ממך, שאפשר להשפיל אותך, שאפשר לומר לך הכל, לעשות לך הכל ואתה פשוט לבד.. לבד. אין הרגשה יותר נוראית מלהרגיש לא רצוי, בטח שלא ע"י המשפחה שלך. להרגיש כאילו רק תעוף לנו מהחיים.. אתה טעות של הטבע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות