המרצה לוחצת עליי להמשיך לתזה לפני שסיימתי תואר ראשון. מה לעשות?

אני נמצאת בצומת החלטות כרגע ומאווווד לחוצה. כל הרקע האקדמי שלי התחיל בפחד אימים (אני בחורה חרדתית, אבל מתחת לפני השטח. לא רואים עליי את זה אבל הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים כדי לטפל בחרדות שלי..) נורא פחדתי מפסיכומטרי וממה צופן העתיד וכן הלאה. אחרי מסע עצמי ארוך, לא רק שעברתי בהצלחה ועם ציון יפה את הפסיכומטרי אלא שהתקבלתי לתואר שאני מאוד אוהבת ורציתי. על אף הביישנות שלי, הצלחתי להתחבר למרצים בחוג לרמה שמכירים אותי רוב האנשים בחוג וזה לא מובן מאליו...(אני מאוד גאה בעצמי על זה, אני של לפני כמה שנים היתה בהלם מזה, תאמינו לי.)
יצא שמרצה צעירה אצלנו שהיא מאוד פושרית ולחוצה, הציעה לי להתקדם לתזה ומחקר. קסם לי מאוד שטרם סיום התואר הראשון אני מקבלת הצעה כזו וקפצתי עליה מבלי להבין במה זה כרוך. בדמיוני חשבתי שהיא מבינה שכלום לא בוער לי ואני צריכה לסיים תואר ראשון ורק אז להתקדם לשאר, אבל היא כבר בונה עליי מגדלים, שאשלב את השנה ה-3 של התואר הראשון עם השני והתזה (וכל זה מבלי שכתבתי עדיין סמינריון ואני עוד בוסרית בכל מה שקשור לתחום הנלמד...). אני מבינה את הכוונות שלה, אבל היא מצפה ממני כמעט כל יום להגיע להתקדם עם המחקר וכו' כשאני רק התחלתי שנה 3 לתואר הראשון ויש לי סמסטר מאוווווד עמוס, לומדת 3 ימים מלאים בשבוע ומשלבת עם עבודת סטודנט אינטנסיבית (שגם ככה נותר לי ממש מעט זמן להגיע למשמרות בגלל הלימודים....).
חוץ מזה שעם הזמן שמעתי מעוד סטודנטים שאותה מרצה בדיוק הציעה להם את מה שהציעה לי והם סירבו בנימוס כי הם מכירים אותה ואת האופי הלחוץ והלא נעים שלה ואת האינטנסיביות שבלעבוד איתה.... ואני מרגישה ש"נפלתי בפח" ושהיא לא באמת הציעה לי כי היא זיהתה ייחודיות אלא שהיא מציעה לרבים ואני פשוט הסכמתי.... מצד שני, זאת הזדמנות שלא כל אחד מקבל.

נכון לעכשיו ה"מחקר" בחיתוליו ואני מרגישה עומס נפשי ע-צ-ו-ם-. היא כל יום מתקשרת ומדברת איתי ומצפה שאתקדם ואני לא רוצה להזניח את הקורסים שנותרו לי כדי לסיים את התואר הראשון! אני לא יודעת מה לעשות, אם אומר לה שאני רוצה לחכות שנה/ לצאת מזה אני כנראה שורפת את עצמי בעיניה ובחוג ואיתפס כאחת לא רצינית שסתם נכנסת ויוצאת מפרוייקטים בקלות דעת. מה כדאי לעשות? איך אני מדברת איתה ומסבירה לה את המצב שלי? (היא אחת שגם אם תאמרו לה שיש לכם 5 ילדים בבית ומשרה מלאה וזה קשה לכם היא תגלגל עיניים. היא עובדת בלילות וחיה ונושמת את התחום שאני לומדת מהבוקר עד הלילה.... בקיצור וורקהוליק רצינית שלא אוהבת תירוצים.....) חוווווץ מזה, שאני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לתואר שני במקום ההשכלה הנוכחי שלי. יש לי ממוצע בהצטיינות יתרה ואני יכולה ללכת להמון מסלולים אחרים והיא די "חסמה" לי את העתיד עם המתווה שהיא בנתה לי .....