היי- נקלעתי למצב מאוד לא נעים ואני לא חושבת שאצא מהארון בזמן הקרוב ולמרות זאת, הייתי רוצה לדעת מה לדעתכם כדאי לעשות במקרה שכזה.
בגיל 14 התחילו החשדות הראשונות שלי ולקראת 15 כבר הייתי בטוחה שאני לסבית, למרות שיש מי שיחלוק עליי ויגיד שגם זה בפני עצמו צעיר מדי כדי לקבוע.
לקח לי לא מעט זמן להשלים עם זה, גם אחרי שהבנתי שזה המצב הקיים ואי אפשר להתעלם ממנו או לתרץ אותו יותר.
בחודשים האחרונים החלטתי ביני לבין עצמי להיפתח, לנסות לרמוז בעדינות ובעיקר לספק להורים שלי יותר מידע על הקהילה, בגלל שהם כל כך הומופובים ושוללים הנחתי שזאת תהיה דרך טובה להתחיל.
אחי, שגדול ממני בכמה שנים, היה ישיר איתם הרבה יותר בנושא והספיק לעשות את זה לפני.
לא ידעתי שגם הוא היה בארון והוא (גם עכשיו) לא ידע עלי, שנינו טיפוסים סגורים יחסית - אבל הוא אזר אומץ, עשה את זה ועל זה אני גאה בו, אבל המצב בעייתי כפליים מאז.
הם רבו המון, הקבלה הייתה מאוד קשה ועדיין.
הם מתלוצצים ואומרים ש"לפחות יש לנו אותך" אבל עם כל הערה כזאת אני מרגישה יותר אבודה ומדוכאת.
אני לא אוהבת את נקודת המבט שלהם על הדברים אבל אני אוהבת אותם כמובן, הם ההורים שלי.
אני מאמינה שאם אצא מהארון, אגרום להם לסבל.
אם אדבר עם אחי, אני בטוחה שהוא יפציר בי לצאת מהארון ו"לא לספור אותם" אבל אני לא יכולה. אני מרגישה כל כך פתטית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025