תמיד חשבתי שבגיל שנה אין לו אפשרות לדעת מהי אלימות,
הרי עדיין אין לו הבחנה בין טוב ורע..
הגרוש שלי לפעמים מוציא את דעתי, היום אני והוא נגררנו לפסים קצת אלימים
כשכל הזמן הזה הבן שלי ישב בלול וכנראה הסתכל עלינו.
צעקנו אחד על השני, מאחר שהוא תפס לי את היד בחוזקה ולא הסכים לשחרר,
שפכתי על מים ולאחר מכן הוא דחף אותי אז הבאתי לו כמה סטירות. ועוד כמה דברים.
פתאום הבן שלי התחיל לבכות בעוצמות לא רגילות, מן בכי כאילו קרה עכשיו אסון
(מן בכי שהם בוכים רק כשהם נופלים נחבלים או מקבלים מכה) ולא קרה לו כלום,
הוא ישב בלול בצורה רגילה לגמרי אבל התבונן בנו.
והמבט שלו היה המום (כלומר הוא פתח את העיניים) כשהרמתי אותו בכה יותר,
הגרוש שלי ניסה להרים אותו והבכי הגיע לשמיים, כששיחררנו אותו הגיע עד
לקצה השני של הסלון התרחק משנינו התיישב והסתכל עלינו במבט מוזר.
תוך כדי בכי.
מאז המקרה שמתי לב שהוא מסתכל עלינו באופן משונה ומפוחד..
כשהייתי איתו לבד הכל היה בסדר אבל כשאני והגרוש שלי היינו שוב אחד ליד השני,
הוא שוב התחיל לבכות את הבכי של האסון (בכי של נפילה או מכה) וזה לא שהוא ילד בכיין. אני מכירה את הילד שלי.
יכול להיות שהוא בגילו עדיין מבין שזו הייתה אלימות? יכול להיות שהוא מפחד מאיתנו כרגע?
עדיף לא לצעוק או להרביץ אחד לשני לידו?
האמת שזה קורה לעיתים תכופות אבל הוא מעולם לא הגיב ככה, יכול להיות שהוא קלט?
ואם הוא כבר קלט ונעשה לו נזק, מה ניתן לעשות? הגרוש שלי אומר שאנחנו צריכים להראות כאילו אנחנו מתחבקים ומתנשקים לידו ואז הוא יחשוב שהשלמנו, אבל אני לא חושבת שהוא חושב כל כך רחוק עד כדי כך, בכל זאת הוא בסך הכל בן שנה, אולי אנחנו צריכים לצאת שלושתנו למסעדה ואז הוא יראה שאנחנו בסדר? או שהוא לא חושב עד כדי כך?
מבולבלת בבקשה עצות מהורים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות