שלום לכולם. כמו שכבר קראתם בכותרת, אני מרגישה שאני בצומת דרכים בחיי. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי את השפה האנגלית, והיו לי מורות מדהימות ששימשו עבורי מודל לחיקוי. את כל חיי ניתבתי במסלול שבו אני אגיע לחלום שלי- להיות מורה לאנגלית. עשיתי תואר ראשון בחינוך ומשאבי אנוש ומשם הגעתי להסבה בבמקצוע האנגלית. לפני שהתחלתי את הלימודי הוראה, לימדתי בבית ספר בעייתי, שבו הילדים הם מרקע סוציואקונומי נמוך, בעיות רגשיות, בעיות בבית, ובעיקר ילדים שבכלל לא מעניין אותם שום דבר שקשור ללימודים. הילדים האלה(יותר נכון בני נוער) עשו לי את המוות. לא הצלחתי להשתלט עליהם, לא הצלחתי ללמד, היו מטרידים אותי מינית( במילים, זורקים הערות סקסיסטיות) וכל ניסיון לדבר איתם ולנסות להכניס בהם מוטיבציה למקצוע האנגלית, לא צלח. עבדתי שם 8 חודשים וסבלתי מכל רגע, הייתי מתפללת כבר שיגיע הצלצול ושייגמר היום... הייתי קמה בבוקר בוכה, ובמתח כי לכו תדעו מה יהיה בשיעור הבא.. במקביל, הגיעה שנת הלימודים לתעודת ההוראה. הלימודים הם מאוד קשים, והעבודה מעשית( קורס שבו אני מלמדת בבית ספר וצופים בי) קשה לי במיוחד.. אני מרגישה שאני לוחצת גז, אבל בניוטראל. אני רואה את המורה שלי שמדריכה אותי על מנת שאהיה מוכנה לשיעורי התנסות, כל כך עייפה ומותשת.. אין לה זמן לכלום, היא כל היום על הרגליים, ומתעסקת במחצית מהזמן בבעיות משמעת.. התחלתי לשאול את עצמי האם זה מה שאני רוצה? האם ככה אסבול במשך 30 שנה? האם בכלל כדאי לי לעזוב את תעודת ההוראה או להמשיך את תעודת ההוראה רק בשביל שזה יהיה לי בכיס? מרגישה ככ מתוסכלת , ואני לא מפסיקה לחשוב מה יהיה איתי.. אני כרגע בתקופת מבחנים, ובנתיים כבר ניכשלתי ב2 מבחנים, מה שעוד יותר מכניס אותי לדיכאון כי אני קורעת את עצמי בלימודים ולא מצליחה... בבקשה שיש מישהו בקהל שבא מתחום ההוראה ויכל לייעץ לי.. וגם מי שלא מתחום ההוראה, אני אשמח לשמוע:=)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025