כשהבת שלי הייתה בסוף י"א היא עברה לגור עם כמה חברות שלה, שותפות לדירה, היא גרה במרחק 10 דקות הליכה אז זה היה בסדר מבחינתי ומבחינת בעלי.
והיא גם עבדה אז היה לה כסף לכך.
ואז כשהיא התגייסה היא עברה לגור לבדה בעיר אחרת ולאחר מכן עבדה שם עוד כשנה לאחר שהשתחררה.
אם זה משנה, היא הייתה בבסיס פתוח וחזרה כל יום לדירה שלה.
עכשיו היא הלכה ללימודים גבוהים, במכללה שנמצאת חצי שעה נסיעה מהבית שלי ושל בעלי.
כדי להקל עליה אמרנו לה שתחזור לגור איתנו ותחסוך כך כסף על אוכל, מגורים ועוד כל מני דברים.
והיא הסכימה בשמחה.
הבעיה היא שלבת שלי יש חתול, היא קיבלה אותו עוד בתיכון מאחד החברים שלה על זה שעברה דירה.
החתול נמצא אצלה כבר הרבה זמן והיא ממש אוהבת אותו, הם ישנים ביחד, אוכלים ביחד כי הוא נדחף לצלחות, ואי אפשר להפריד ביניהם.
הוא בחיים לא שרט אותה וגם לא נשך.
לאומת זאת, אותי ואת בעלי החתול שונא.
הוא שורט אותנו אפילו בלי שנתקרב, הוא נושך בכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעינייו, הוא כל הזמן רושף עלינו ומאיים.
אי אפשר ללטף אותו ואפילו לא להאכיל אותו כי הוא לא נותן שיתקרבו לקערת האוכל שלו.
אבל לבת שלי הוא מתנהג שונה לגמרי, הוא מתנהג כמו חתול קטן וחמוד.
והוא חתול בית לגמרי שמפחד מהרחוב, אי אפשר לנעול אותו בחוץ.
מצד אחד אני שמחה שאני עוזרת לבת שלי, אבל מצד שני אני לא יכולה לסבול את המפלצת שהיא הביאה.
והיא לא מוכנה למסור אותו.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025