אני באה ממשפחה מאוד מגובשת של חמישה אחים ואחיות (כולל אני) חוץ ממני. אף פעם לא הסתדרתי בתוך המשפחה "הכבשה השחורה" מה שנקרא, אני לא קרובה לאף אחד מהאחים שלי וביחסים קשים מאוד עם אבא ואמא שלי.
בילדות ההורים שלי עשו לי את המוות, בכל פעם שקרה משהו הייתי זאת שמאשימים, צועקים עליה ותוקעים בחדר עד למחרת בבוקר.
גיל ההתבגרות הייתה תקופה נוראית מבחינתי, סמים, אלכוהול, בחורים שמבוגרים ממני והתייחסו אליי כמו חרא, אבל עשיתי הכול כדי לברוח מהבית והמציאות. רק סביב גיל 19-20 הצלחתי להתאפס על החיים שלי. עברתי לגור לבד בעיר אחרת ונשבעתי שאני אנתק את הקשר מהמשפחה שלי כי הם עשו לי רע כל החיים.
ובאמת החיים שלי במקום הרבה יותר טוב עכשיו, יש לי חברים, עבודה שאני מחבבת ואני מתכננת ללמוד באוניברסיטה בעוד שנה ואולי גם לנסוע לחו"ל.
עם האחים שלי אני בכלל לא בקשר, לא חושבת שדיברתי עם אף אחד מהם בחצי השנה האחרונה. הבעיה זה ההורים שלי. הם לא מוכנים להכיר בעובדה שאני לא רוצה להיות איתם בקשר עכשיו. הם מתקשרים אליי, מופיעים בבית שלי בלי הזמנה, פעם גם הופיעו במקום העבודה שלי.
וניסיתי לתת להם צ'אנס, אולי הם השתנו, אולי הם רוצים לשקם את היחסים ביננו, אבל הם עדיין מתייחסים אליי כמו בדרך שבה התייחסו אליי כשהייתי ילדה- כועסים עליי, מאשימים אותי, מבקרים אותי, לוחצים עליי לחזור הביתה ודואגים להזכיר לי שאני הילדה הכי קשה שלהם וממררת להם את החיים.
העניין הזה מקשה עליי ממש את החיים. אני מפחדת שהם יצוצו בבית שלי בלי התראה, שהם ייתקשרו אליי באמצע היום, רק לראות אותם מעלה בי את כל הזיכרונות על הילדה העצובה שהייתי ואני לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות