בשל חריצות יתר אני נהפך לעובד בעבודות שחורות. אני מרגיש שאני בלופ לא מצליח לצאת מזה. מה עושים?

אני בן 27. נשוי פלוס.
אני אף פעם לא מתלונן ותמיד שמח בחלקי אבל נכנסתי ללופ שאני לא מצליח לצאת ממנו.
אף פעם לא היה לי בחיים דמות אב, מישהו שיראה לי את הדרך.
גדלתי בבית עם קשיים כלכליים והתחלתי בגיל 15 לעבוד במלצרות ושיפוצים עד לגיוס. בעבודה כמעט לא שילמו לי וניצלו את תמימותי למרות שהשקעתי והייתי מגיע בזמן ועובד בחריצות יתר. הצלחתי להוציא בגרות למרות הקשיים כי אני בחור אינטילגנט ועם העבודה למדתי והשקעתי.
בצבא הייתי בקרבי לוחם חיר.
הייתי תמיד מהמתנדבים ומהחיילים שהכי טוחנים.
היה לי מזל רע ועשיתי הרבה עבודות שחורות.
כשהשתחררתי שטפו לי את המוח על אידיאולוגיה וערכים וחיבור לאדמה ולארץ ומפה לשם מצאתי את עצמי עובד בחקלאות עם תאילנדים וצריך לתת הספקים של תאילנדים עם כל התנאים הקשים תמורת שכר מינימום שאז היה 23 לשעה.
אחר כך חזרתי למלצרות וגם עבדתי קשה וניצלו אותי כי אני עם יתר מוסר גבוה ונותן את הלב והנשמה למקום העבודה וגם שם גנבו לי מהטיפים והבטיחו הבטחות שוא.
בכל מקום שעברתי אנשים שלא יודעים לכתוב את השם שלהם בלי שגיאות כתיב שמו לי רגליים כשראו את הפונטנציאל. כי פחדו שאעקוף אותם.
אחר כך התחתנתי והחלטתי ללמוד מקצוע. ואני באמת מוכשר עם ראש, ובנוי ללימודי הנדסה.
אבל לא יכולתי להרשות לעצמי ללמוד הנדסה כי בהנדסה צריך להשקיע ופחות לעבוד. ואני חייב לעבוד כדי לפרנס את משפחתי. אישתי לא עובדת לא יכולה לעבוד.
הלכתי על לימודי הנדסאי חשמל ערב מסלול עובדים. אני מסיים שנה שנייה ונשאר לי עוד אחת.
אני מצטיין, למרות שאני עובד במשרה מלאה.
היום אני עובד כעוזר חשמלאי בבנייה של מבנים ותעשיה. העבודה היא מאוד פיזית ומתישה וקשה יותר ממה שזה נראה.
משלמים לי מעט מאוד, ואני מפחד שכל החיים שלי ימשיכו ככה בעבודות כפיים.
הסיבה לפי דעתי שאני לא מצליח להתקדם זה כי כשאני מתחיל בעבודה כפועל פשוט ועובד במקצועיות רבה ולומד מהר ועובד כמו 2 עובדים אז יותר משתלם להשאיר אותי בתור עובד שעושה עבודות שחורות. ואת התפקידים עם האחריות אבל פחות קשות פיזית תמיד נותנים למקורבים.
אין לי פרוטקציות בשום מקום כשאני נופל אצל מעסיק אני כמו אוצר בשבילו עם תפוקת העבודה שלי.
נמאס לי מזה נמאס לי להיות עבד ולבנות כל היום בתים שלא אגור בהם לעולם.