לא מצליחה לשלוט בכעסים שלי, יש לי התפרצויות זעם על הבן זוג. זה מצב תקין?

אני נשואה כ 5 שנים בזוגיות 14 שנה .
יש לנו ילד קטן בן 3 .אני קצת לא שולטת בכעסים שלי מחפשת דרך לטפל בזה.
זה משפיע על הזוגיות.לפני כמה שנים תפסתי אותו בשקר.
הוא אתכתב עם האקסית שלו זה היה כשרק התחיל עבוד מהבית ואמר שזה גרירה של שיעמום. מאז משהו באמון שלי כלפיו נפגע,ומכאן כל ההתפרצויות זעם.לא מזמן היה לנו ריב ענק,פיצוץ!!!! בדרך לחופשה רק שלי ושלו אחרי שהתחננתי שיבקש מאמא שלו שתישאם עם הילד שלנו רק כדי שיהיה לנו קצת קשט, איזה שקט???!!! הוא מצידו אמר שבגלל הכעסים שלי הוא לא רואה איך יהיה עוד ילד שאני לא יכולה להתפרץ ככה ולהגיב בצורה מוגזמת [הוא פשוט לא מבין שהוא מטריף אותי עם האדישות שלו, אני יותר פילפלית באופי].הוא אמר לי שאני מקנאה בו שהוא עובד מהבית שאני לא מפרגנת לו כי אני כל פעם שואלת מה הוא עשה היום, אני התפרצתי אליו שזה בגלל שהוא התכתב איתה אז, ואני מוודא שיש לו תעסוקה.
אחרי זה נירגענו,הכל המשיך כרגיל אפילו צחקנו נהננו חזרנו ושכבנו הכל רגיל

הוא פתח עסק לא מזמן ,כשאני מבקשת שניסע כולנו לחופשה ,הוא עונה שזו תקופה לחוצה ושזה לא זמן טוב עכשיו.
גם אני מכניסה משכורת טובה הבית לכן אני מרגישה שזה חוסר התחשבות בי.
נראה ששנינו קצת מרגישים מתח.
אני מתוסכלת מזה שלבן זוג שלי לא אכפת מזה שאני רוצה לנוח מהעבודה,שאין שום מחוות,אין רומנטיקה,אפילו בייביסיטר הוא לא מוכן להביא כדי לצאת איתי לדייט כי זה סתם סרט וזה לא שווה את הכסף מבחינתו, רק אם זה הופעה שווה.
אם אנחנו יוצאים לאנשהו זה משהו שקשור באינטרסים שלו לראב, הוא טס לבד עם אח שלו,אחרי זה רציתי מסיבה כל שהי וכולנו טסנו,אבל זה הרגיש לי בכוח,כי זה בא הכל ממני.לאחרונה בשיחה תמימה הוא אמר שנראה לו לא הגיוני שאנשים חיים עם בנאדם אחד כל החיים,שלא סתם זוגות מתגרשים,שהוא לא יודע מה יהיהי "עכשיו טוב" .
אני מנסה בכל הכוח לפרגן,לתת מילה טובה,לנסות ליזום יציאה ביחד.קצת מידע בנוגע ליחסי מין: הליבידו שלו מאוד גבוהה! תמיד היה.בגלל שהוא בבית הצפייה בפורנו חופשיההה מאוד..ראב הזמן אני יוזמת,הוא נגיד יוזם פעם בשבוע,אני יותר,בוא נגיד סה"כ אנחנו שוכבים בממוצע פעמיים שלוש בשבוע, החיבור והתקשורת המינית טובה מאוד בעיניי.אני גם מידי פעם מוודא איתו שהוא מרוצה ואולי רוצה לנסות דברים חדשים, לא מתיחחסת לנושא כאל מובן מאליו.
אני לא יודעת אם זה מצב תקין בין בני זוג.מה דעתכם???
אם אתם חושבים שאני מפונקת,תגידו.
הוא מפרגן לי למשל לצאת עם חברות,אבל נגיד יש פערים גדולים בין מה שאני אוהבת לעשות למה שהוא.למשל הוא אוהב אופניים ומסלולים,אני עושה את זה בכוח רק כדי לרצות אותו,אולי קצת נהנת בקטנה.אני אוהבת מסיבות, הוא לא.למשל אני רוצה לפעמים להשתחרר, לשתות כוסית לעשן משהו.הוא נגד הכל,אז גם אם אני עושה את זה בסוף לבד ,מה זה שווה ?!.