אחרי זוגיות של שנתיים וחצי שבמהלכה עברתי הרבה דילמות , הבנתי שאני חייבת להיפרד מבן זוגי כי פשוט אין לי אליו משיכה מינית. אני יודעת שרובכם בטח אומרים אז למה הגעת למסקנה הזאת כל כך מאוחר...אבל זה היה החיסרון היחידי, הוא היה החבר הכי טוב שלי, היו לנו שיחות מדהימות והרבה משותף, ותמיד חשבתי שהבעיה היא בי ושאני אולי בררנית מדי וקיוויתי שהמשיכה תגיע מרוב האהבה שלי אליו. אבל כמובן שזה הלך ונעשה יותר גרוע...
נכון לעכשיו אני שנה וחצי כבר רווקה , יוצאת לדייטים, מכירה אנשים, אבל מרגישה שהבחורים שאני ממש נמשכת אליהם ועושים לי את זה, הם "בעייתיים", או שהם לא מוכנים לזוגיות, או שהם פרפרים, או שיש להם בעיות נפשיות כאלה ואחרות.
שלא תבינו, אני לא נמשכת למניאקים או לבאג גייז, חשוב לי שהבן אדם יהיה טוב ולא שחקן, אבל מסתבר שגם אילו שהם אנשים טובים שכן יש להם כוונות רציניות התבררו כבעייתיים מבחינות אחרות. אז נכון, אין גבר מושלם כמו שאין אישה מושלמת, אבל מרגישה שבשביל משיכה לא מספיק לי האופי, עובדה שיצאתי עם מישהו שהיה לו אופי מושלם אבל לא הייתי לי משיכה חיצונית, וכל מי שיצאתי איתו לדייטים שהיה נראה לי פחות מבחינה חיצונית התברר כבחור ממש טוב וג'נטלמן וחכם, אבל חסרה לי המשיכה, הפרפרים בבטן...ההתאהבות. גם בגלל שאני בחורה מאוד גבוהה, קשה לי עם גבר שנמוך ממני אבל בגלל שבארץ רוב הגברים נמוכים אני מוצאת את עצמי מתפשרת הרבה ונותנת צ'אנס גם לגברים שיותר נמוכים ממני-עד 4 ס"מ..
האם אני עדיין למרות הכל כזאת בררנית??
זה מרגיש לי כאילו הכל שחור לבן, ולמרות כל הסטיגמות אני כן מנסה לשחרר ולתת צ'אנס
אבל במבחן המציאות אני פשוט מגלה שכנראה יש לי סטנדרטים מאוד גבוהים גם מבחינה חיצונית וגם פנימית.
מה עושים??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות