בבית
מזה שאני זוכר את עצמי אנחנו עושים את החג אצל דודה שלי, אין לה ילדים או זוגיות והיא ממש כמו אמא שניה. אני אוהב אותה מאוד עד שזה מגיע לחג, ארוחה בלתי נסבלת מחוללת הנאה ומרובה בציווים, איסורים ושמחת חיים- ארוחה שכל כולה על טהרת קידוש השם במובן הקשה של המילה. סתם לדוגמא- אם אני וההורים מתחילים לדבר על נושא חול, היא מיד מפסיקה אותנו במבט כועס ועם אמירות שזה לא מתאים. כל הארוחה באוירת לחץ, שמא תישכח איזו ברכה או נדלג על איזו קריאה. כאשר מגיעים לחג, עבודת השם נמצאת במרכז והאורחים נדחקים הצידה, הם פשוט לא מעניינים ואין טיפת אמפתיה אליהם (כלומר אלינו). אנחנו משפחה קטנה- ההורים, הדודה ואני. מזה כתקופה אני נמצא בזוגיות עם בחורה שמשפחתה גם קטנה כשלי. הזמנו אותם לארוחת חג אצל הדודה באחד מהחגים למרות החשש- היה רע ומביך, ציפינו שתהיה איזושהי פתיחות והבנה אבל התבדינו. כך למרות שהאורחים הגיעו מרחוק (שעתיים נסיעה) בשעה מוקדמת יחסית, כאשר הם ביקשו ללכת בשעה 22 וחצי בערך (לפני תום הברכות) היה כעס רב מצידה על כך שהם מזלזלים בה ושאילו ידעו שיחתכו מוקדם היו צריכים לישון בסביבה. כעת אנו נמצאים לפני ראש השנה, היא הזמינה אבל אני בשום פנים ואופן לא מוכן לעשות אצלה את החג, והצעתי שנעשה אותו אצלנו (הרכב מלא של שתי המשפחות) והיא תהיה אורחת אבל היא מסרבת (מרחק הליכה של חצי שעה ממנה).
כעת עולה השאלה-
האם לעשות את החג אצל הדודה בהרכב מלא או לעשות אצלנו ללא הדודה (והיא תישאר לבד בחג)?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025