פעם היינו חבורה גדולה של רווקות ולאט לאט החבורה הצטמצמה ונשארנו 3 חברות רווקות, כשהקשר של שלושתינו הוא הכי חזק בחבורה, בלי קשר לסטטוס האישי כמובן. יוצאות המון, מדברות על בסיס יומיומי, נפגשות כמה פעמים בשבוע כולל סופ"ש.
בזמן האחרון, 2 חברותי נכנסו לזוגיות. לא בדיוק זוגיות, שתיהן יצאו עם 2 בחורים, נפרדו ועכשיו הן חזרו אליהם, אז עוד מוקדם לדעת.
אני מרגישה שאני לא יכולה להכיל את זה כבר.
אני לא מסוגלת לשמוע רק על שמחות ולספר על האכזבות שלי.
מרגיש לי שכל פעם כששואלים אותי על הדייט, זה נטו בשביל לגרום לי להרגיש חרא ושאני צריכה להציף בפניהן את כל הכשלונות שלי.
אני מאושרת בשבילן שהן בזוגיות, אבל מרגישה שעולם התוכן בינינו כבר לא דומה.
הרי תמיד דיברנו על גברים, כמובן שעל עוד דברים, אבל זה היה הנושא המרכזי כי לכולן כבר נמאס מרווקות. וכמובן שהיו מיליון צחוקים, דיבורים על סטוצים, מסיבות ושטויות... ועכשיו נגמרו הצחוקים וזה רק להכיל את האושר שלהן והבדידות שלי.
מרגישה שלא עומדת בזה יותר.
וזה נראה לי גם דפוק וילדותי להתרחק מהן בגלל שהן לא רווקות ואני כן - אבל זוהי האמת שלי. אני מרגישה שאני לא יכולה כבר...
מאחת התרחקתי במשך חודש שלם כשהיא נכנסה לזוגיות, במיוחד שידעתי שזו זוגיות של פשרה והייתי צריכה לפרגן כל הזמן כשחשבתי שהם בכלל לא מתאימים.
ובאמת שחוץ מזה, הכל טוב בחיים שלי.
יש לי עבודה מושלמת, אני נראית מעולה, יש לי כלב חמוד וחיי חברה ותחביבים, אבל הרווקות היא תחנת מעבר בשבילי, אני לא באמת נהנית ממנה.
אני שונאת להיות רווקה.
אני לא אוהבת סטוצים ונמאס לי מדייטים, אני רוצה אהבה ומשפחה ועד שזה לא קורה, אני מרגישה שאני בסוג של מירוץ מול כל העולם כשאני המפסידה העיקרית...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות