היי,
**לא לפרסם בפייסבוק.
אני אגש ישר לעניין ואשאל-
עד כמה זה רע שאני לא מתרגשת בכלל מפגישה ראשונה עם בחור שאני מדברת איתו כרגע?
התרגשות,לחץ,שמחה-כל סוג כזה של רגש מעיד על אכפתיות כלפי המפגש וזה לא מה שקורה אצלי.
אומרים עליי לפעמים שאני קצת קרירה או חסרת רגשות אבל זה לא ממש נכון.
פשוט עברתי הרבה חרא ופגשתי טיפוסים הזויים בעולם הזוגיות והדייטים אז נשארו הצלקות והתסמינים כנראה..
בכל מקרה -הכרנו בפלטפורמה מסויימת,אנחנו מתכתבים (ואני פשוט מוצאת את עצמי רוב הזמן אדישה למעשיו או להתעניינות בעיסוקיו),האמת שגם הוא שידר ועדיין סוג של משדר את זה כלפיי אבל הוא מתרץ את זה בכך שהוא אמר שהוא טיפוס כזה וככה הוא.
אז זה גרם לי גם להיות כזו כלפיו ועכשיו יש אדישות.
יש לנו תחומי עניין משותפים,הוא כן שולח לפעמים הודעות התעניינות במהלך היום והוא נחמד ונראה רציני אבל אני עדיין לא סגורה עליו.
אז עכשיו תשאלו למה אני נפגשת איתו..
ובכן,אני לא רואה סיבה למה לא,אין לי מה להפסיד ואולי דווקא פנים מול פנים תהיה יותר כימיה.
וחוץ מזה אפשר לומר שסוג של ביטלתי דייט איתו לפני וזה פשוט יצא רע אם שוב אבטל.
אני פשוט לא רוצה לבזבז לאף אחד מאיתנו את הזמן כי במילא יש בינינו מרחק ולימודים על הראש וזה לא עוזר.
אבל מה אם אני מפספסת פה את ה-בחור..?
אחרי הכל אני עדיין רוצה להאמין באהבה.
מה אתם אומרים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות