אני שונא את אמא שלי,זאת שהביאה אותי לעולם כן,זאת שסחבה אותי 9 חודשים וסבלה ניתוח קיסרי בשביל שיהיה לה תינוק,"למה הבאת אותי אם את כל כך שונאת אותי?" משפט שתמיד נזרק מתישהו באוויר באמצע ריב קולני שעובר אצלה מאוזן אחת ויוצא מהשנייה כאילו לא שומעת,כי היא באמת לא,איך באמצע צרור קללות ונסיונות להקטין אותי ולהסביר לי שאני אפס שלא יצא ממנו שום דבר,שאני חי על חשבונה ואני עלוקה שלא יכול לצאת מהבית ולהסתדר לבד בחוץ שנטפל לאישה מבוגרת ומסכנה,"אז בשביל מה הבאת אותי לעולם"?? אני שוב שואל ואין מי שיענה..וזה עוד ביום רגוע. ושלא נדבר על הצליפות חגורה בילדות אם רק הייתי מעז להמרות את פיה..
אני אגיד לכם את האמת? משאני זוכר את עצמי ילד קטן החלום היחיד שהיה לי זה להיות כמו כולם,שתהיה לי משפחה נורמלית..כזאת שאוהבת,שצוחקת,שמדברת מילים טובות ונעימות,משפחה שמבינה שמכילה,שיודעת להתייחס בכבוד..נשמע הזוי אה? מצטער להודות אבל אני שונא את החיים שלי,בגלל שאני שונא את אמא שלי ובגלל שהפצע הזה רק יגדל כל החיים.
היום אני כבר 22 ובעזרת השם מחכה רק ליום שאעלם מפה לנצח ואהיה כמה שיותר רחוק.
אני פונה לאמהות ולכל אישה שמתכננת להביא ילדים,תחשבו טוב בתוך עצמיכן אם אתן מוכנות לחוויה הזו של להביא ילדים,אם אתן באמת בשלות נפשית להתמודד עם הייצור החמוד הזה שנקרא ילד.
כי אמא שלי לא הביאה אותי בלב שלם ואת זה אני חווה כל יום על הבשר שלי ותאמינו לי שזו ההרגשה הכי קורעת שאפשר להרגיש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות