היי, אני בת 24 מבית חרדי,
יצאתי מהבית לפני כמה חודשים אחרי התלבטויות קשות.
אבל בסוף עשיתי את זה, אני חיה לפי מה שנכון בעיניי, עכשיו טוב לי וכייף,
ואני שוכרת דירה במקום מהמם. בטבע מתה על הדירה שלי והסביבה ונורא כייף לי פה. אני כבר לא חרדית אני בין דתיה למסורתית,
אני מכבדת אותם בכל ביקור עם המשפחה.
לא הולכת איתם ראש בראש.
אני משתפת את אימי שכמה טוב לי וכייף לי, והיא יושבת מולי ויש בה מבט עצוב והיא קמה והולכת.
היא לא שמחה לראות אותי מאושרת??
לפני שיצאתי מהבית, לא היתי שמחה, לא היה לי כייף הרגשתי כלואה, והיא ראתה שלא טוב לי!!!
אז למה לא לשמוח איתי?
למה לא לעודד?
זה לא קל לי!!
אני רוצה את ההורים שלי אני אוהבת אותם מאוד אבל למה כל כך קשה להם לקבל אותי
אני יודעת שזה בגלל שלא הלכתי בדרכם.. אבל אני ביתכם תשמחו אותי
אני לא נהיתי כופרת או לא יודעת מה
זה כואב לי מאוד
מה אוכל לעשות כדי לשפר את המצב?
כל פעם אחרי כזה מקרה אני אומרת לעצמי יאלה תתייאשי אל תספרי ואל תתאכזבי וזהו
אבל אני לא יכולה בא לי לשתף אותה בחיים שלי!!!
היא אמא שלי! אבא שלי! משפחה שלי
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות