שלום לכולם,
אני חיילת שעושה חמשושים ולעתים גם סוגרת.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 12 ומאז אני חיה עם אמא שלי, אחותי הקטנה (שהיא בעלת צרכים מיוחדים) ובת הזוג של אמא שלי.
אני לא מרגישה שהבת זוג של אמא שלי אוהבת אותי, וגם לא מצפה לזה, אבל כבר הרבה זמן שאני מרגישה לאחרונה שהנוכחות שלי מפריעה לה כשאני יוצאת בסופשים הביתה, וזה לא שאני עושה משהו חריג/משהו שמפריע לה.
אני די ילדה טובה, ואפשר לומר גם מאוד מכבדת.
בסופש האחרון שיצאתי לבית ישבתי בסלון והדלקתי טלוויזיה, זה היה בדיוק כשהיא סיימה לתלות את הכביסה ממש מול הטלווזיה. אחרי שהיא סיימה לתלות את הכביסה, הזזתי קצת את המתלה הצידה כדי שזה לא יסתיר לי והיא התחילה להתעצבן כי היא רצה שזה יהיה קרוב למזגן ואז היא זרקה בעצבים את המשפט הבא " אני שונאת לעשות דברים כשאתם נמצאים", וכמובן שזה היה מופנה כלפי...
אני מאוד נעלבתי, ישר הלכתי לחדר והסתגרתי. ואמא שלי ראתה את כל הסיטואציה ולא יצאה להגנתי.
אני פגועה ברמות וכ"כ מאוכזבת מאמא שלי.
אני מרגישה שאין לי מקום יותר בבית הזה מאז שהתגייסתי, מרגישה בודדה בעולם ושלאף אחד לא באמת איכפת מימני. לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה יותר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות