אז ככה,
אני עם בן זוגי כבר חצי שנה כמעט ביחד.
בתחילת ינואר 2019 הוא התחיל ללמוד במכינה שלוקחת ממנו את כל הזמן.
אני בקושי מוצאת זמן בתוך הלו"ז העמוס שלו ומקבלת הודעות ממנו פעם-פעמיים ביום.
השיחות טלפון איתו מתחילות לעורר בי עצבים..
אני כבר שוכחת איך זה להיות איתו..
אם בשבוע הראשון הגעגועים גירדו לי בשבוע השלישי אני כבר רגילה לא לקבל את תשומת הלב ממנו.
לפעמים אני חושבת שעל הדף, אם מישהו ישאל אותי, יש לי חבר.
אבל בתחושה? אני בודדה.
ביום האהבה האחרון נפגשנו אחרי כמעט 3 שבועות שלא..
קיבלתי ממנו פחות תשומת לב מאשר שקיבלתי ממנו אחרי יום שלא נפגשנו בתקופה שלפני הלימודים.
אם לפני הלימודים היינו נפגשים על בסיס יומיומי והוא היה מתנפל עליי מאהבה, ביום האהבה עצמו בקושי הרגשתי את זה חוץ מהחמש דקות של תחילת הערב ושל סופו.
הוא נתן לי לשלם על עצמי במסעדה (היינו בדאבל דייט) וזה עצבן אותי ברמות כי ציפיתי שהרומנטיקה תבוא ממנו..
לאחר שידברתי איתו על זה הוא טען שהכסף מתחיל להגמר לו ושנצטרך ללכת אחד לקראת השנייה יותר.
זה מלחיץ אותי.
בגלל הלימודים אין לנו זמן להפגש ולכן נצטרך לישון אחד אצל השנייה בסופ"שים (אני יותר אצלו בגלל הלחץ של הלימודים)
זה להסתמך על אוטובוסים ובקושי להיות בבית (אני עושה עבודה מועדפת)
לפעמים אני מרגישה שהוא מבקש ממני להדחף בכוח אל לו"ז הלימודים שלו ו-"להלחם" על מקומי במקום שדווקא הוא יפנה לי מקום בו.
זו מערכת יחסים ראשונה שלו,הוא חסר ניסיון ואני צריכה להסביר לו המון דברים שאני רגילה שבאים בטבעיות והורסים את הרומנטיקה מבחינתי כשאני מסבירה לו אותם.
אני לא יודעת מה לעשות.
מרגישה שאני יוצאת עם ילד ולא רואה את עצמי מתחתנת איתו,
מצד שני,
ישנה אהבה (גם אם לא הכי מטורפת) ואני לא רוצה לפגוע בו או להיות על תקן "המתפנקת" שלא הקריבה מעצמה ועשתה מאמץ.
מה לעשות?
מפחדת להתחרט על כך אחר כך..הוא באמת בחור טוב אבל ילד מדי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות