היי!
אני שנה א׳ באוניברסיטה, לומדת פסיכולוגיה, ממש ממש אוהבת את המקצוע ואת הקורסים ומאוד מרוצה, והשאיפה שלי היא להגיע לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ולטפל :)
יש לי הרבה מאוד חברים בתואר ובאמת מרגישה שטוב לי מכל הבחינות!
ועדייןןןןן
אני מאוד מאוד מתקשה לקום בבוקר, מאוד מתקשה למצוא מוטיבציה ולפעמים כשאני עייפה או מרגישה חוסר חשק- אני פשוט מבריזה מהקורס ומשיגה סיכומים.
בקרב החברים שלי אני ממש ידועה כמבריזנית וכעייפה וכזו שלא מרגישה טוב (באמת כואב לי הראש המון ואני עייפה כמעט באופן תמידי), ומצד שני אני כן מאוד חברותית ונעימה ותמיד עוזרת לכולם :)
גם בתקופת המבחנים ממש התקשיתי ללמוד, להושיב את עצמי, לעבוד קשה. הייתי קמה מאוחר, ומתחילה ללמוד ממש מאוחר, וכל פעם עושה הפסקות ולא לומדת באופן רציף. למרות זאת, הוצאתי ציונים ממש גבוהים, יותר גבוהים מחברים שלי שלמדו מהבוקר עד הלילה.
אני ממש מפנטזת על להיות סופר-פרודוקטיבית- לקום ב8 כל יום, לעשות את כל המטלות ולהגיע לכל הקורסים, להיות מרוכזת, לעבוד תוך כדי, וממש לנצל את הימים שלי ב100%, כי להמשיך לשכב במיטה זה ממש מדכא אותי ואני נורא מתאכזבת מעצמי.
גם בתקופת המבחנים הייתי רוצה להיות יותר פרודוקטיבית, לקום מוקדם ובאמת לעבוד ולתת את כל כולי.
אני מנסה לתת לעצמי בוסטים וכל מיני דברים שיגרמו לי לפעול- בכוונה סידרתי לעצמי מערכת שבכל יום יש לי קורס שמתחיל לא יאוחר מ-10 בבוקר, שותה קפה בבוקר, מנסה לאכול טוב. ועדיין- קמה בבוקר בתחושת דיכאון ועצב רצינית שאני צריכה לקום ומוצאת את עצמי מבריזה לא מעט.
בא לי להיות מהאנשים האלה שקמים רעננים ועם חיוך שנשאר לאורך כל שעות היום!
אשמח לעצות ורעיונות איך לשפר, אם יש לכם משהו שאתם עושים שגורם לכם לקום בבוקר או לעמוד במשימות שלכם בהצלחה, אשמח לשמוע :)
תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות