אז ככה, אני לא ילדה ויש לי קצת ניסיון חיים, חשבתי שלעולם לא אסתכל לכיוון של גבר נשוי והנה מצאתי את עצמי חושבת עליו ללא הפסקה
הכרנו במסגרת העבודה, לא עובדים באותה חברה אבל יש לנו הרבה הזדמנויות להפגש במסגרת העבודה שלנו
הוא נשוי ואני רווקה, די הרבה זמן.
הוא מאד חביב אלי ומחמיא לי בעדינות בעיקר על לבוש, מנסה לפתח איתי שיחה ואני די נבוכה מזה, כל מה שהוא עושה מאד מנומס ועדין עד שהתחלתי לחשוב שאני מדמיינת, זה עבר לי כשיום אחד ממרחק די קרוב ראיתי אותו מסתכל בי בעיניים עם מבט של תשוקה עמוק שהוא ממש רצה שאני אראה, זה הלחיץ והחמיא לי, כי לא ציפיתי ממנו להיות כ"כ ישיר, בתגובה לזה הורדתי את המבט והלכתי.
אני מנסה לא להיפגש איתו, ואפילו להתחמק ממנו, אני בטוחה שהוא קולט את זה ולפעמים מרגישה שגם הוא מנסה להתרחק, אבל למחשבות יש חיים משל עצמן ...
במקביל,אני מאד ריאלית ויודעת וגם לא רוצה או מצפה שיעזוב את אשתו או כל מיני חלומות בסגנון הזה, מה שאני רוצה הוא פשוט להיות קרובה אליו, אפילו חד פעמית וגם אין לי בעיה להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו, כי קצת כבד לי להחזיק את זה אבל ככל שאני חושבת על זה, נראה לי שאין בזה טעם כי מה כבר יכול לצאת מזה שאני אגיד לו מה אני מרגישה, ואין לי מושג איך יראה את זה כגבר.
בקיצור איך יוצאים מהפלונטר ובבקשה תחסכו ממני הטפות מוסר, אני יודעת שזה לא תקין אבל פשוט לא יכולה לעמוד בפניו, שומרת על פאסון אבל בפנים עולה באש!
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות