האם אפשר לקבל פוסט טראומה מפרידה נוראית?

עברתי פרידה מזעזעת לפני כחודש וחצי, אחרי מערכת יחסים מזעזעת שנמשכה כ5 חודשים. אני לא מסוגלת להתמודד עם הפרידה הזאת ועם כל ההשלכות שלה, בשבוע הראשון אחרי הפרידה לא תפקדתי בכלל - לא אכלתי, לא ישנתי, לקחתי קלונקס וכדורי שינה כל יום כדי לנסות להירגע וזה בקושי עזר. לא הצלחתי לישון בחדר שלי והלכתי לישון בחדר של אמא שלי במקום, אחרי שהשבוע עבר התחלתי להרגיש קצת יותר בסדר, דיברתי הרבה עם האקס (נפרד ממני כדי לחזור לאקסית שלו - שנפרד ממנה כדי להיות איתי בהבטחה שהוא רוצה להיות רק איתי כל החיים ואני אהבת חייו, הדבר הכי טוב שקרה לו, שצריך לשים עלי טבעת ומה לא נאמר שם כדי להשאיר אותי כרוכה סביבו למרות כל החרא שהיא אותי...) כדי לנסות להבין מה הלך שם, אין לו תשובות, הוא בעצמו לא יודע מה הוא מרגיש, בוכה לי בטלפון דמעות תנין, לא מפסיק להגיד לי שהוא אוהב אותי ומתגעגע אלי, ויש לו ספקות וחרטות, שהוא מקווה שיום אחד נהיה ביחד והוא לא רוצה להמשיך הלאה והוא יאהב אותי לנצח. כל זה בזמן שהוא איתה. התחננתי ממנו שניפגש כי אני חייבת לדבר איתו פנים מול פנים כדי לנסות לסגור מעגל, הוא לא הסכים כי זה "יכאיב לו". מעולם לא פגשתי אדם יותר אנוכי, ומה עם כמה שהוא הכאיב לי? מה איתי? הוא נפרד ממני בתירוץ של הוא צריך זמן להיות לבד ואז חזר אליה פחות מיום אחרי, הייתי בהלם טוטאלי, קריסת מערכות, מפורקת לחלוטין. כל כך כאב לי הלב עד שפיזית הרגשתי איך הוא מצטלק ועד עכשיו אני מרגישה זצים ופולסים חדים של כאב פיזי. עד עכשיו אני לא מסוגלת להתמודד עם זה, אובססיבית לגביו ולגביהם באופן כללי. לוקחת קלונקס ועוד כדורי הרגעה טבעיים על בסיס יומי, מעשנת את עצמי למוות, כל פעם ששוקעת במחשבות אני נכנסת להתקף בכי קשה, לא מפסיקה לחלום עליו. ניתקתי איתו קשר סופי לפני שבוע כי הוא פשוט לא הפסיק להגיד לי כמה הוא אוהב אותי, ולא יכולתי לסבול את זה כבר. אני אמורה להתחיל טיפול פסיכולוגי בימים הקרובים, בלי קשר אליו, אבל בהחלט כרגע הוא יהיה הכוכב המרכזי בטיפולים. אני מרגישה מטורגרת מכל דבר, משירים, מאינטראקציה עם בני אדם, עם מקומות ודברים שמזכירים לי אותו. אני פשוט לא מתפקדת בתור בת אדם יותר, אני בחרדות ופחדים כל הזמן. הדיכאון שלי החמיר בצורה חריפה ועלו לי הרבה מחשבות אובדניות בשבועות האחרונים. קשה לי מאוד למצוא סיבות להתמקד בחיים בעיקר כי סיפור החיים שלי קשה ואני ביפולרית, לוקחת את כל הכאבים של החיים למקרי קיצון וכל שברון כזה מכה בי כמו אלף ברקים בבת אחת. יש לי חברה אחת שיודעת על הכל אבל לכל השאר ובעיקר המשפחה לא תומכת ורק אומרת לי שהכל בסדר ואני אצא מזה אבל הם פשוט לא מבינים. אני מפחדת שאני לא אצא מזה. שהטראומה שהיחסים האלו חרטו בי לעולם לא תעבור, שהלב שלי כבר בחיים לא יהיה שלם, שהטראומה והפחד ילוו אותי כל חיי, שבחיים לא אוכל לסמוך יותר על מישהו שאומר לי שהוא אוהב אותי. אחרי הפרידה גיליתי על שקרים שהוא סיפר לי, ואני לא מבינה איך עוללתי את זה לעצמי, אני מרגישה אשמה איומה על איך עשיתי לעצמי משהו כל כך כואב בידיעה שהוא כואב רק כי מישהו אמר לי שהוא אוהב אותי, כי הייתי נואשת לאהבה, כי פחדתי שבחיים לא יאהבו אותי ככה. איך אני בכלל מתחילה לגעת בטראומה הזאת, אני נשברת כמה פעמים ביום ובוכה בכל מקום, בעבודה, בבית, ביציאות עם חברים בורחת לשירותים לנגב דמעות ולחזור להעמיד פנים שהכל בסדר. הלב שלי קרוע לגזרים.