היי לכולם,
אני גיי בן 23 ובארון, והייתי בזוגיות שנמשכה שנתיים. במהלכה היו רגעי כעס וריבים כמו בכל מערכת יחסים, אבל לרוב היא הייתה יציבה, ובה חלקתי עם בן הזוג רגעים מדהימים. בינואר של השנה היה "פיצוץ" ( הטריגר היה שהוא לא דיבר איתי יומיים), שבא לאחר תקופה שבה האינטרקאציה ביננו התחילה לדעוך מהצד שלו (הוא התחיל לגלות אדישות כלפיי וכלפי מערכת היחסים, ותדירות ההידברות ירדה מאוד, מה שהפריע לי).
בעקבות אותו פיצוץ נפרדנו, וכבר שלושה חודשים אני מנסה להתכחש לזה ולהחזיר את הגלגל אחורה. יזמתי ניסיונות נואשים לתחזק איתו תדירות בהידרבות על-ידי שליחת הודעות אליו והתעניינות בשלומו, ניסיונות לקבוע איתו מפגשים ועוד - כל אלה עלו על שרטון ולא עבדו.
ואז מגיע הרגע הקשה מכולם - זה שבו מגלים שבן הזוג פתח מחדש את הגריינדר והתחיל לחפש מפגשים מיניים. התחננתי אליו ב-6 מקרים שיפסיק עם זה כיוון שלא הייתי ערוך נפשית לדבר כזה והוא נענה. זה פשוט הגיע למצב כזה שבו אני מרגיש שריסקתי לעצמי עד הסוף את האגו ואת הכבוד העצמי במערכת היחסים הזאת, כשכל פעם אני זה שרץ ומנסה להציל את מה שהיה איתו ולא להפך.
באחת מן הפעמים שבהן ניסיתי לעצור אותו מלהמשיך לגלוש באפליקציה ויתרתי ואיחלתי לו בהצלחה עם זה. במשך 20 ימים כמעט שבהם לא דיברנו, התחלתי להתאמן ולטפח את עצמי והלך לי די טוב.
כאשר החלטתי להיפגש עם גברים קבועים שהיו לי ונפגשתי איתם, הרגשתי פשוט רע. החוויה המינית עצמה הייתה מעולה, אבל היא הייתה מלאה בריקנות שגרמה לי לשקוע עוד יותר, ולנסות שוב לדבר עם האקס ולהסביר לו שאני לא רוצה את המפגשים המיניים האלה, ושאני רוצה רק אותו.
בקיצור, אני פשוט לא יודע איך לנתק את עצמי מהתקווה ההרסנית הזאת להחייאת מערכת היחסים שקרסה, ולא יודע להתמודד עם הכשלונות שהיו לי במהלכה. אני גם לא מצליח לרומם את עצמי כיוון שאני מרגיש שרמסתי את הכבוד העצמי שלי, בבחינת קידוש כל האמצעים למען מטרה שלא יכולה להתקיים כבר.
אשמח לעצות על סמך מה שהוסבר כאן. תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות