תודה לכל מי שנכנס לקרוא
אני אב לשלושה ילדים
האחד בן 19 האמצעי בן 14 והקטן שלי בן 9
בני האמצעי תמיד היה ילד מופרע ואלים עוד מימיו בגן. מדיווחים של גננות תמיד אני ואשתי שמענו שהוא מרביץ, מקלל ומתנהג בצורה מאוד לא ראויה. (ניסינו להציב גם אז לילד גבולות וזה פשוט לא שינה אותו)
גם ביסודי זה המשיך, ובחטיבה זה כבר פחות ממה שאני שומע.
אבל הוא נשאר אותו ילד עם דיבור מלוכלך והתנהגות של "ערס"
גם בבית הוא ככה. ברגע שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הוא מתחיל לקלל
"כוס אמ אמ אמ אמ אמק ארס נמאס לי ממכם כבר" "לכו לעזאזל" "בית מזדיין" "חארות" לפעמים נמאס לנו לשמוע את המילים האלה ואני צועק עליו שיפסיק. המילים האלו שיוצאות לו מהפה גורמות לי לא לסבול את הילד!!
לפעמים הוא רק לוחש את המילים האלה כדי שלא נעניש אותו והוא חושב שאני לא שומע.
כחלק מההתנהגות הערסית שלו יש לו גם הליכה של גורילה והידיים שלו פתוחות לעבר כשהוא הולך והגב שלו כפוף. ממש הליכה של עבריין.
אבל על הדברים האלו אני לא מעיר לו. ( הוא יכול להיות רגיש)
אני עוד מילדותי לא סבלתי ערסים, ותמיד ספגתי בריונות ועלבונות מהם. פתאום לראות את אותם הבריונים של פעם רק בדמותו של בני, זה גורם לי לחשוב על אותם ילדים שנאלצים להיות איתו בכיתה וסובלים מאותו פחד מסוים.
זה גם מעלה בי את המחשבות של מה אני עשיתי לא בסדר. הרי ילדיי האחרים אומנם גם טיפה לא מחונכים, אבל בהשוואה אליו הם לא יצאו ערסים.
עכשיו, זה לא שאני אלך אליו ואגיד לו כל מה שאני מרגיש, הוא בכל זאת הבן שלי ואני אוהב אותו ואם הוא ישמע שזה מה שאני חושב עליו הוא ייפגע מאוד.
זה גם מאוד לא חינוכי לבוא לילד ולהדביק עליו את התגית "ערס". גם אשתי חושבת ככה
אני גם לא יודע אם הוא מודע להיותו ערס... יכול שהוא כן מודע והוא פשוט שלם עם עצמו.
הילד יכול להשתנות בעתיד עם עזרה שלי ושל אשתי? או שלא משנה מה נעשה הוא לנצח יישאר ערס?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות