היי, אני ענאל בת 19 חיילת.
זה בטח נשמע חריג/ מוזר אבל מעולם לא הייתה לי זוגיות, למעשה מעולם לא התנשקתי או החזקתי למישהו את היד (בקטע רומנטי כמובן). זה לא קרה כי אני לא נמשכת/ כי אני נראית לא טוב (אני יודעת שזה נשמע שחצני אבל אני באמת ילדה טובה עם ראש כל הכתפיים, רזה וגבוהה והמון אנשים מחמיאים לי על איך שאני נראית). בנים כן מתחילים איתי שאני יוצאת עם חברות אבל העניין הוא שאני מפחדת. אני כל כך חסרת ניסיון ומפחדת ממגע (הבית שלי וההורים לא פרימיטיביים ואני לא דתייה- לא שומרת שבת אבל כן מאמינה- מדליקה נרות, שומרת כשרות..)
כשאנשים שומעים שמעולם לא היה לי אף אחד הם פשוט בהלם, זה כמו מחסום כזה שאני לא מצליחה להתגבר עליו. אולי אני מטעה כי כשאני יוצאת בערב אני אולי נראית משוחררת אבל ברגע שגבר יגש אליי, אפילו סתם רק כדי לרקוד אני ישר ארתע ואקח צעד אחורה. על פניו זה מצטייר מוזר כי כנראה אני משדרת משהו אחר.
עד שסוף סוף ניסיתי פעם אחת אחרי כמה דקות של שיחה ישר אותו אחד כבר הניח את היד וברחתי. אני מפחדת שלא אמצא את האחד שיקח אותי ברצינות כי אני באמת מאמינה באהבה אמיתית וכשאני אוהבת בן אדם אני מוכנה לתת כל כך הרבה, נוצר מצב בו אני פשוט מעדיפה מראש לעצור לפני שמשהו מתחיל כדי להמנע ממצב שבו הצד השני ירצה דברים שאני לא מוכנה אליהם..
אני ממש לא שוללת אופציה של בן זוג דתי (לאומי) כי אני כן מתחברת לאורח החיים ואני אדם מאמין אבל כנראה שלאור העובדה שאינני דתייה אני לא אהיה מקובלת עליו.
אני באמת מאוד חריגה? תוכלו לייעץ לי כיתה להתגבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות