ביום הזיכרון, סבתא בת 78, אמא שלי ואני ראינו בטלוויזיה על חברות של חללי צ.ה.ל.
פתאום, סבתא שלי, שהתאלמנה מסבא שלי לפני שנתיים, אומרת לנו " גם אני חברה של חלל " ושלפה מארונית שליד כורסת הטלוויזיה שלה קופסא עם מכתבים שלדבריה קבלה מחבר שהיה לה במשך שנתיים ושנהרג לפני 52 שנה במלחמת ששת הימים כשהיא הייתה בת 20. כשנה וחצי אחרי זה שידכו לה את סבא שלי.
כאלו שלא עברה חיים שלמים עם סבא שלי, סבתא החלה לבכות ומלמלה איך עברו לי החיים בלי אהבה. לדבריה, החיים עם סבא היו מתוך כבוד אחד לשני, אבל אהבה לא הייתה.
אמא שלי נכנסה להלם ולא הגיבה. היא מעולם לא שמעה על זה ולא ידעה על כאב הלב שאמא שלה סוחבת כל השנים.
בקשתי מסבתא את המכתבים וקראתי כמה אהבה הייתה בניהם. במכתבים יש את כל הפרטים של החלל, כולל מספר אישי, כתובת אזרחית ועוד.
באתרי משרד הביטחון ואחרים מצאתי פרטים על אהובה של סבתא וגם על בני משפחתו. אני מתלבטת אם יעזור או ינחם את סבתא אם אספר לה מה שמצאתי או שאולי זה רק יפתח לה יותר את הפצע שהיא סוחבת כל חייה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025