יש לי אחות אחת גדולה שגדולה ממני בשנתיים. שתינו גרות עם בני הזוג שלנו באותה העיר במרחק של 10 דקות נסיעה אחת מהשניה.
כשגדלנו היינו קרובות. לפני שנתיים עבר עליה איזשהו משבר והיא התחילה ללכת לפסיכולוג. אחרי כמה שיחות אצל הפסיכולוג היא הגיעה למסקנה שהיא מרחיקה מעצמה אנשים שלא עושים לה טוב, גם אם זה משפחה. בין היתר, היא התרחקה מאמא שלנו כי היו לה טענות על זה שהיא דואגת מדי, מלחיצה מדי ולא תומכת מספיק. ניסיתי להסביר לה שהיא עושה את ההכי טוב שהיא יכולה אבל היא היתה בשלה - לא מבינה למה אמהות של חברות שלה הן תומכות ושלה לא.
עוד מתקופת המשבר ועד היום היא הפסיקה לשלוח לי הודעות או להתקשר. היא שולחת הודעות רק אם היא רוצה לדעת משהו מסויים ואף פעם לא כדי להתעניין ולשאול לשלומי, שלא לדבר על להפגש. הרבה פעמים היא נוסעת למשפחה שלנו ולא מציעה לי לבוא איתה, למרות שאנחנו גרות קרוב ולה יש רכב ולי לא. גם בפעמים שאני מבקשת ממנה שנסע ביחד, היא תמצא תירוץ לזה שהיא לא יכולה לאסוף או להחזיר אותי ואת בן זוגי. אני גם מרגישה שאני צריכה להיזהר מכל דבר שאני אומרת או מעירה לה כדי שלא תתעצבן ותתרחק יותר.
הודעות ומפגשים זה משהו שבא רק מהצד שלי והאמת שהתעייפתי. אני יודעת שהיא אחותי הגדולה ומאוד הייתי רוצה שנהיה ביחסים טובים אבל מאוד מוזר ומעייף אותי המצב שרק אני מתחזקת את הקשר הזה. מרגיש לי שאם לא אשלח לה הודעות, הקשר ביננו פשוט יתנתק. עוד שנה היא אמורה לעבור לגור בחול ואז בכלל לא יודעת מה יהיה.
מה עושים במצב כזה? להרים ידיים וזהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות