אני לא ממש יודעת איך לספר ומה להגיד כי זה ישמע לכולם כמו דבר נורא ילדותי וסתמי. אבל אני אנסה.
אני בחורה מאוד בוגרת לגילי כבר מגיל צעיר. עברתי לא מעט דברים שחישלו אותי וביגרו אותי מכל הבחינות.
הייתי עם מישהו שנה וחצי. שנה וחצי של אהבה שהייתה באמת אמיתית. אהבה שנצצה לי בעניים כל רגע שדיברתי עליו. אהבה שרק הלכה והתחזקה אחרי כל רגע של שמחה ורגע של עצבים וריבים .
מהתקופה הראשונה עוד אמרנו שזה זה. שגם אם ניפרד אנחנו 99% נחזור ונהיה ביחד מתישהו.
במשך השנה הזאת עברתי לא מעט דברים בגללו רק מהעובדה שהוא םשוט לא יודע או מסוגל להיות במערכת יחסים כל כך רצינית עם כל כך הרבה מחויבות.
אני הקרבתי בשבילו המון. עשיתי בשבילו דברים שאף בנאדם לא עשה ויעשה למענו.
אנחנו מחוברים וקשורים ברמות אחרות ממש. דרך העיניים שלו אני יכולה לקרוא אותו ולהבין מה עובר עליו ומה הוא צריך.
עכשיו ניפרדנו..בדיוק מהסיבה שהזכרתי קודם.
אני ממש שבורה. מאוכזבת וכועסת. הוא עושה דברים עכשיו שדוחים אותי כי ככה הוא יכול להתמודד עם זה שקשה לו בפרידה.
אני מתגעגעת אליו כועסת עליו רוצה להיות איתו ולא רוצה חהיות איתו.
אני מרגישה כאילו תלשו לי חלק מהגוף ואני פשוט לא יכולה להתקיים בלעדיו.אבל בתוכי אני גם יודעת שאין טעם לקשר הזה עכשיו כי הוא פשוט לא מסוגל לזה. ולי באמת מגיע הרבה יותר טוב ממנו ומהקשר שהוא העניק לי.
אני מנסה להתנתק ממנו. ניסיתי כל כך הרבה אבל זה לא הצליח. אני תמיד מתקשרת בסוף שולחת הודעה ולהיפך.
הוא מרגיע אותי הוא עושה לי טוב למרות שכרגע לא מגיע לו שאני אסתכל לכיוון שלו אפילו.
אני באמת לא יודעת איך להתמודד ומה לעשות.
קשר ידידותי לא בא בחשבון כי תמיד נאהב ותמיד יהיה את הקנאה והרצון לדעת מה כל אחד עשה ועם מי ואיפה.
יעשה לי גם רע לשמוע אותו מדי פעם כי אנחנו נמשיך וזה יהפוך לדבר יומיומי וזה יעשה רק רע.
וניתוק מוחלט של הקשר זה דבר שאני בטוחה ב99.9% שלא יחזיר מעמד ולא יקרה.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני אוהבת אותו בכמויות עצומות.
אני מצש בדיכאון מכל העניין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות