שלום.
הודעה בגוון קצת עצוב ולא מובן.....
עד לפני שבועיים רק התלוננתי והתעצבנתי שהבן שלי "מכור" אליי ורוצה רק ידיים אצלי כל היום, ובאופן כללי רוצה רק אותי כל היום לידו.
הוא כרגע בן 9 וחצי חודשים. בשבועיים האחרונים למד לזחול גחון ובאופן כללי נראה שכל דבר וכל בן אדם חוץ ממני בעולם מעניין אותו.
משהוא נולד הוא איתי בבית, זה לא היה קלי לי בכלל ולא היתה לי עזרה ועשיתי את המיטב כדי שיקבל הכל בדרך הכי טובה, הוא היה בוכה די הרבה ובאופן כללי זה היה קשה כי היתי לבד מהבוקר עד שעות מאוחרות בלילה, הייתי בוכה המון, כועסת, מתעצבנת ומתלוננת כל היום שהוא רק בוכה.
בשבוע האחרון הבן שלי מראה סימנים כאילו הוא "לא אוהב אותי", לא צוחק איתי כמו פעם ולא בוכה כשהוא לא רואה אותי.
אני עכשיו ממש עצובה , פתאום ביום אחד הוא לא "זקוק" לי....
אתמול ממש בכיתי, והייתי עצובה כל היום, הוא מתלהב כשהוא רואה אנשים (סבא סבתא אבא) וממני כאילו "נמאס" לו.
אני ממש עצובה ודואגה ומלקה על עצמי שקיטרתי כל הזמן שהוא רוצה רק אותי...
אולי עשיתי איזה נזק בזה שהתעצבנתי כל הזמן שהוא רוצה רק אותי? הוא הרגיש את זה ? ועכשיו אולי עושה לי דווקא???
אני יודעת שהוא תינוק והוא תמים לכן אני שואלת מה קרה פתאום? הוא היה מכור אליי קשות ועכשיו כמעט לא מתייחס אליי?
קראתי מחקרים שמראים שאם הילד לא קיבל "טיפול נכון" בחודשים הראשונים זה קריטי להמשך חייו, להרגלי ההתאהבות שלו ויכול לגרום לבעיות פסיכולוגיות יש שחר בדברים האלה?
סבלתי מדכאון אחרי לידה ואני לוקחת כדורים בשבועיים האחרונים.
יש מצב שחלילה גרמתי לו לאיזשהו נזק? הוא לא יאהב אותי יותר???
אני באמת עושה הכל שיהיה לו את הכי טוב אבל אולי כל הקיטורים והעצבים כשהיה לי קשה השפיעו עליו?
איך אוכל להעמיק את הקשר בחזרה? לא רוצה שהנסיך שלי ישנא אותי....-
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות