שלום כולם...
אנסה לקצר, חבר שלי לוחם והיציאות שלו מועטות, ולמרות הכל אנחנו מעודדים אחד את השניה, מחזיקים מעמד ואוהבים למרות כל הקשיים הכלולים בדבר.
כשהוא חוזר הביתה, אני מרגישה שאני שם בכדי למלא לו את החסר, הכוונה שהוא ירצה להפגש איתי אם משעמם לו... מרגישה שאני לא בראש סדר העדיפויות שלו כמו שהוא בראש סדר העדיפויות שלי...
עכשיו, אני לשניה אחת לא מקטינה את מה שהוא עובר שם, בצבא, הקשיים, העייפות.
אני מוותרת על עצמי בכל מערכת היחסים עד כה כי אני לא רוצה להקשות עליו, וכי אני אוהבת ומבינה אותו וכמה שזה קשה.
יש לי שתי שאלות.
לדעתכם, אם למרות כל העייפות הוא רץ לפגוש את החברים ואותי לא, זה אומר שאני לא חשובה לו כמוהם?
והשאלה השניה, כיצד אוכל לדבר איתו על הדברים מבלי לפגוע ולהיות אגואיסטית- דבר אחרון שארצה זה להכביד עליו בתקופה הקשה הזו.
אני מתגעגעת אליו, והמינימום זה לראות אותו אחרי שבועות שהוא סוגר ושארגיש כי גם הוא רוצה.
תודה לכל העונים וסורי על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות