הבת מתחתנת עם גבר ממשפחה מוסלמית. ללכת לחתונה?

היי לכולם.
פליז תשובות בלבד. שיפוטיות ושאר ירקות לפח. עברתי ועוברת מספיק. בחיי.
אני אמא לבת רווקה בכורה ללא ילדים (26)
שיוצאת בשנה האחרונה עם גבר
שאביו מוסלמי ואמו יהודייה.
הם חיים יחד בחצי שנה האחרונה.
כן ברור לי שלפי היהדות הם יכולים להינשא.
היא כבר בדקה ברבנות.
זה עדיין לא פוטר את העובדה שלנכד/ה שלי
יהיה סבא מוסלמי.
ומשפחה מוסלמית מהכיוון שלו

ובואו לא נשכח שלפי האסלאם הוא מוסלמי.

איך הקשר ביניהם? לא משהו. רבים. סוג של נפרדים. שוב חוזרים. היא לחוצת חתונה אבל בהגזמה לדעתי.

מה שנראה לי קסם לה היא העובדה שהוא "מסודר" עם בית שקנה לפני היכרותם.ובעל עסק.

היא תמיד רצתה מישהו עם בית.
הוא מבוגר ממנה (35). רווק ללא.
בקשר עם אמו ואביו.

האירוניה זה שהוא מתכוון לערוך הסכם ממון
ולהחריג את הבית כשלו בלבד...
אולי בעתיד ירכוש איתה דירה.
היא מכריזה שאותה זה לא מעניין כי גם ככה היא תישאר נשואה לו לכל החיים בכל מחיר (מילים שלה )

אני מתקשה עד לא מצליחה לקבל את רעיון הנישואין. הוא הציע לפני כחודש ומאז היא באטרף תכנונים.
הספיקה כבר לריב ולהבעיר את כל המשפחה שלנו.

הכרתי את הארוס שלה (2 פגישות) הם היו באיזור מגוריי והזמנתי אותם לישון אצלי כדי שלא ייסעו בשעה מאוחרת בלילה הביתה. וגם יצאתי איתם לבקשתה ערב אחד כדי להכיר אותו.

על פניו הוא נראה גבר בסדר. אבל לא יודעת.
משהו בבטן מרגיש לי שהצעד הזה הוא טעות.
גם השורשים המשפחתיים
וגם החיפזון הזה..(היא לא בהריון למיטב ידיעתי)

היחסים ביני לבין הבת מאז ומעולם היו טעונים.
אני יודעת ומודעת שלא הייתי האמא המושלמת.
אבל אני לא המפלצת שהיא מתארת
התנצלתי בפניה מאות פעמים בכל דרך אפשרית. נראה שאנחנו פותחות דף חדש. משהו קורה. אני אומרת/עושה משהו שלא מוצא חן בעיניה. ואז הכל שוב מתפוצץ מבחינתה . האשמות. וחוזר חלילה.

המון האשמות שלה כלפיי עד היום.
גירושין שלי מאביה כשהייתה ילדה
עברה לגור עם אביה ואשתו
בסביבות גיל 14

יכולתי לשתוק ולהגיד אמן
כדי שהיא לא "תאכל" אותי..
או תנתק איתי את הקשר (שוב)
או תחסום אותי (שוב).
אבל אני חושבת שתפקידי כאמא
זה להראות לה שיש גם דעות אחרות
ולהאיר עבורה זוויות נוספות.
ביקשתי ממנה לחכות מעט עם החתונה. לחיות יחד.
היא לא מוכנה לשמוע.

באישיות שלה היא דעתנית מאוד
ודי מורדת בסמכות מגיל קטן

גם אביה מתייסר מהרעיון אבל היא לא באמת סופרת אף אחד. וגם טורחת להגיד את זה.

שמעתי עליי ממנה דברים מזעזעים ממנה כל הזמן, אבל מאז הצעת הנישואין זה רק מתגבר " אני לא רוצה לדמיין איזו סבתא תהיי.. בטח סבתא בכאילו כמו שהיית אמא בכאילו" "את חולת נפש"."שקרנית"
בין השורות כתבה לי "זונה" "כופרת" "אלף ערבים יותר טובים ממך" ועוד "מחמאות"

אני חולה לאחרונה וזה גם לא מעניין אותה. לא מחלה סופנית חלילה אבל כן סוג של מחלה שמרתקת אותי כרגע לבית ללא צפי ברור להחלמה. רקע נפשי.
עומס של מתחים לאחרונה שכובים מחיר.
מבחינתה אם אבריא אגיע ואם לא זו בעיה שלי.
היא לא מחכה לאף אחד.

מבחינתה או שאקבל אותו או שאין לי מה להגיע לחתונה הזו, ומבחינתה אני מחוקה כאמא.
(זו לא אמירה חדשה לאוזניים ה"מחוקה כאמא")
היא לא מוכנה אפילו לשמוע.

אני ממש לא גזענית חלילה.
החברה הכי טובה שלי בעולם היא מוסלמית.
ועדיין לא הייתי רוצה לערבב משפחות..

אני רוצה שיהיה לה הכי טוב בעולם.
איתי או בלעדיי.
מה דעתכם /ן ?