מצד אחד אוהבת אותו מצד שני רוצה להיות לבד

שלום לכולם
אני בת 19, חיילת ואני גרה ומשרתת בצפון, אני בזוגיות בשנתיים וקצת האחרונות, הוא גם חייל הוא גר לידי אבל אנחנו נפגשים פעם בשבועיים בגלל שהוא לוחם שזה מקשה אבל מסתדרים.

הזוגיות בנינו היא כל מה שאני מאחלת לעצמי וכל מה שאני רוצה בבן זוג ובבעל.
לאחרונה אני מתחילה לחשוב שאני צריכה לסיים את הקשר הזה:
אנחנו בזוגיות בשנתיים וקצת האחרונות, וחצי שנה לפני שהכרתי אותו היה לי בן זוג אחר במשך שנה וכמה חודשים,
אני מרגישה שפספסתי את כל גיל ההתבגרות שלי ושאני לא יודעת איך זה להיות לבד ומי אני באמת, אני מרגישה שאני כבר שנים מתחשבת בבן זוג וזה מעייף אותי כי אני לא מכירה אחרת, לא מכירה מה זה לעשות מה שאני רוצה, לצאת לאן שבא לי, לדבר כמה איך ועם מי שבא לי בלי לתת הסברים.

בצפון כמו שאתם בטח יודעים יש הרבה יישובים ובכל יישוב יש מעגל חברים, המעגלים של החברים בדרך כלל נורא נורא קרובים כי המשפחות בדרך כלל מכירות וחווים הכל ביחד ככה שזה קשרים באמת משמעותיים
הבן זוג שלי הוא נמצא במעגל חברים אחר
היה לי את המעגל חברים שלי שעזבתי אותו לפני כשנה,
יש במעגל שלנו צחוקים נורא פתוחים ונורא קלילים ומהצד זה יכול להראות מיני ולא מתאים לזוגיות וזה מובן לחלוטין ולכן עזבתי והפסקתי להגיע מרצוני כדי לכבד את הזוגיות שלי
ועולות לי כל מיני תהיות שעזבתי את כל המעגל החברתי שלי, שהם חוזרים מהבסיס ויוצאים ביחד וכשאני חוזרת אין לי עם מי לצאת כי זה היה המעגל שלי ואלה היו החברים שאהבתי, אם זה היה אני לבד לא הייתי עוזבת אבל בגלל הזוגיות עשיתי את זה כדי לכבד אותו, הוא התעקש שאשאר שם כי הם החברים שלי למרות שהוא לא אוהב את זה.

אני רוצה להרגיש מסוגלת לדבר חופשי ולצאת חופשי ולהיות מה שבא לי אבל בו זמנית אני לא מסוגלת לוותר על הבן זוג שלי בשנתיים האחרונות כי עברנו המון ביחד ואין לי מילה אחת רעה להגיד עליו ואני אוהבת אותו ובאמת רואה אותו בתור העתיד שלי
הלב שלי כואב רק מלחשוב שאעביר את החיים שלי בלעדיו

אני מרגישה שהוא כל מה שאני רוצה אבל זה לא מתאים לי כרגע
אני רוצה את הזוגיות הזאת אחרי שאהיה בן אדם בזכות עצמי
אני לא יודעת מה לעשות אני נורא מבולבלת ואני לא מבינה את עצמי או מה אני רוצה מעצמי
אני ישמח לעצות ולעזרה ממי שרק יכול