שלום לכולם
כבר תקופה ארוכה שאני שונאת את עצמי , את איך שאני ניראת..
זה התחיל מיזה ששמתי לב שמעולם אף אחד לא אמר לי שאני יפה , יש פעמים לעיתים רחוקות שאני שומעת את זה מאמא שלי ...אבל חוץ מימנה , מעולם לא אמרו לי...
ליפעמים כשאני משקיעה במראה שלי ואין מחמאות אני שואלת : אני יפה? (בדרך כלל אני שואלת את המשפחה , חברות אף פעם לא שאלתי)
אומרים לי כן , זה נשמע לי מאד מאולץ ולא כנה , אף אחד כמעט לא החמיא לי מעצמו ...
התחלתי להתעסק במחשבה שאני מכוערת , ומאז כבר תקופה ארוכה מאד זה הדבר היחיד שעליו אני חושבת , כאילו נהייתה לי אובססיה למחשבה הזאת ...
איכשהו זה התחיל לדכאות אותי, אני מרגישה בדיכאון מיזה ...
ואני יותר בדיכאון מהשטחיות והרדידות שניהיו לי , מעולם לא חשבתי שאני אכנס לדיכאון וכל היום אבכה רק בגלל המראה שלי , כאילו לאן לעזאזל הגעתי? יש צרות גדולות מאלה ...
אבל בכל זאת זה לא מרפה , אני לא מצליחה להשתנות , לחשוב אחרת .
אני מעדיפה לא לדבר על זה עם משפחה או חברות , אני מתביישת , מרגישה טיפשה מאד ...
התחלתי לעבוד (ליפני הקורונה)
לחסוך כסף בשביל לעשות ניתוח פלסטי , אני חושבת שזה הפיתרון היחיד בשבילי .
קשה לי לחיות עם התחושה שאני כניראה מכוערת בעיניי הסביבה שלי , גם אם אני יצליח לאהוב את איך שאני ניראת ואני אהיה היחידה שיחשוב שאני יפה ...
כבר עשיתי כמעט הכל , דיאטה , שיניתי את השיער
שום דבר לא באמת עזר...
אשמח לעצות
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות