בחיים מידי פעם היו לי תקופות טובות יותר ופחות מבחינה חברתית.
ביסודי הייתי מוקפת חברים, בחטיבה ניתקתי קשרים לקראת סוף כיתה ט' ובתיכון המצב שלי התהפך ב360 מעלות והכרתי את החברים הכי טובים שהיו לי אי פעם שעד עכשיו אני איתם בקשר יום יומי.
כשהגעתי לצבא היו לי חברות בקורס אבל אז התפצלנו לקורסי המשך שונים. הכרתי ידיד שבאמת היה שם בשבילי ותמך בכל מצב אבל התרחקתי ממנו משום שהוא נגע בי פיזית (חיבוקים ונשיקות לא רצוניות). ניתקתי קשר למרות שהוא היה היחיד שהיה שם בשבילי וכשהגעתי לסדיר מצאתי את עצמי ללא חברות בכלל.
הגענו חמש בנות לסדיר שבאמת הן סבבה אבל הן יצרו לעצמן מעין חבורות כאלו (זוג אחד וזוג שני) ואני תמיד מרגישה לא קשורה כזאת.
יש לי המון חרדות בגלל דברים קטנים ובכל פעם שאני חוזרות לצבא החרדות האלו מתעצמות כי אני מרגישה לבד כאילו לא יהיה אף אחד שיתמוך בי. אני כל הזמן מנסה להתחבר אליהן אבל הן דוחקות אותי החוצה ולפעמים קשה לי להשחיל משפט או שאני סתם מרגישה לא קשורה.
אחותי ייעצה לעזור לי איך למצוא חברים ואמרתי לה שהכל בסדר כי קשה לי לפרוק. היא יודעת שהמצב החברתי שלי בצבא לא טוב ולא פירטתי יותר כי פחדתי לשתף אותה.
כל כך רע לי שאני בדיכאון המון... עכשיו יש לי כמה אופציות ואני רוצה לשתף את המפקד שלי כי לא הגיוני שתהיה לי מועקה בלב ואני ארגיש לא בנוח מבחינה חברתית. הגעתי לצבא במטרה להשיג חברות לחיים ואני מרגישה רק בודדה כאילו אני בחיים לא אמצא את עצמי ואני חלק מאוד גדול מהזמן כאן (עושה שלישים).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות