לא מדבר איתם חוץ "מהיי, ביי"
ואולי בסופש מדי פעם בארוחות טיפה יותר מזה...
אבל זהו סה"כ
אנחנו לא משפחה "חמה "
זה נורמאלי?
אני לא מרגיש גם צורך, ולא נראה לי שגם הם חח...
יש להם תעסוקה עד 8 בלילה מהבוקר (וגם לי)
ככה אבל זה היה מאז ומתמיד
אני לא מנשק או מחבק את ההורים
שחושבים על זה נשמע עצוב, אבל אני מפחד
יש בי פחדים שקשה לי לפרט עליהם
כי אני בנאדם אגואיסט, חח "שההורים מנשקים את הילד הוא יוצא מפונק"
ככה אני חושב בדיוק רק הפוך שאם אנשק אותם ואראה להם יותר מדי חיבה הם יתנו לי יותר מדי מטלות ודרישות שאני מעדיף את המצב הקיים...
נשמע אבסורדי לגמרי,
אבל אני בנאדם אגואיסט, עצלן. ולא לא אכפת לי מזה, אני שמח אפילו שאני מצליח לנצל את ההורים. לא אכפת לי שיהיו בדיכאון, לא אכפת לי מהם. לא יודע למה? אבל פשוט אני לא מרגיש שום אמפתיה כלפיהם... אני מודע למציאות ולא מנסה לשנות כי זה לא מפריע לי... אני כותב את זה פה, כי אולי משהו לא בסדר איתי? אולי במקום להיות בעולם מקובע נחשוב לרגע, כולם מנצלים את כולם... גם את אלה שאוהבים ופשוט לא שמים לב ומתרצים את מה שאני אומר באופן גלוי... ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025