*השאלה מופנת לקהל בוגר יותר, לאו דווקא בגיל. הנושא מורכב ומעלה דילמה בנוגע להורות.
אם סט הערכים האישי שלכם/שלכן מחולק לשחור או לבן בלד, אנא חסכו מעצמכם/ו את הקריאה של השאל הנ״ל ואת הזמן שתשקיעו בתגובות.
----------------------------------------------------------------
אני ואישתי נשואים באושר, יש לנו שלושה ילדים מדהימים ואין לנו יותר מדיי על מה להתלונן.
לאישתי יש חברה טובה מאוד בגילנו (לקראת סוף גיל ה-30).
אחרי שנים שהיא מחפשת את מערכת היחסים הנכונה לה ועדיין לא מצאה אותה, היא אמרה ששעון החול הביולוגי שלה מתחיל מתחיל להגיע לטווח הבעייתי ולמרות זו היא כן רוצה לחוות אימהות.
היא הגישה בקשה לאימוץ אבל בשירות למען הילד נאמר לה שלא תוכל לאמץ מפני שהיא יחידנית. לא מעניין אותם גיל, הכנסה או משהו אחר.
היא לא רוצה רוצה הורות משותפת, אלא לתת את כולה בתקווה שאולי מישהו יקבל אותה ואת ״החבילה שלה״ ויצטרף אלייה לזוגיות בעתיד וגם אם לא, זה בסדר. יש לה את האמצעים, רוחב הלב והזמן להשקיע את כל כולה.
היא לא מעוניינת להיכנס להריון מסטוץ, אלא לדעת מי האב ומה הוא מביא איתו גנטית ונפשית.
ולכן השימוש בבנק הזרע עומד על הפרק אבל האנונימיות מרתיעה אותה.
זרקנו בצחוק את האפשרות שאני אתרום זרע כי היא מכירה אותי ויודעת הכל לטוב ולרע ויש לנו שלושה ילדים מדהימים. אחרי שצחקנו התחלנו לדבר על זה ברצינות.
אמרנו שנחשוב על זה וגם נבדוק את זה בהיבט המשפטי והאישי.
מצד אחד, אנחנו רוצה לעזור לה להגשים את עצמה בתור אמא (למען הסר ספק מדובר על תרומת זרע באופן סטרילי ולא תירוץ לסקס).
מצד שני, אם וכאשר זה יקרה, התינוק/ת יהיו שלי.
אז גם נעשה הסכם כתוב וחתום שהיא לא תבקש ממני שום דבר בתור הורה, היא תדע מי האב ואני אדע שהקטן/נה שלי.
המחשבה הזו מרתיעה אותי כי קשר מורכב עם צאצא עתידי זה משהו שאני כ״כ רוצה להתמודד איתו בעתיד.
אבל אם באמת נראה שהיא ללא אפשרויות אחרות ונראה שזה אפשרי מצד כולנו (אשתי עקרונית בסדר עם זה), מצד החוק וכו׳.. כן היינו רוצים לעזור לה.
מישהו התנסה בסיטואציה דומה, הן מהצד התורם, הנתרם או הצאצאי?
תודה מראש על התשובות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות