בן דוד שלי אנורקס וההורים שלו חושבים שזה חמוד. מה לעשות?

שלום כולם ותודה שנכנסתם לשאלה שלי.

יש לי שלושה בני דודים מהצד של אימא שלי. כולם צעירים ממני. הגדול ביותר בתיכון, השני מסיים יסודי והשלישית בגן חובה. הדוד שלי (האבא שלהם. אח של אימא שלי) הוא אדם טוב מאוד עם לב גדול (כמו כל המשפחה שלה) אבל הבעיה היא בשיטת הגידול של הילדים שלו. כאשר הבן הגדול שלהם נולד הם שמעו איזה פסיכולוג אומר ברדיו ש"אסור לומר לילדים לא" ומאז המילה הזו הפכה לטאבו אצלם בבית. דוד שלי ואשתו מעולם לא הציבו לילדים שלהם גבולות. וזה לא שמדובר בילדים שובבים, מופרעים או לא מחונכים. למעשה מדובר בשלושה ילדים שהם נשמות טובות, מתחשבים ועוזרים לאנשים, חכמים ויש להם לב טוב. אבל הבעיה שהם רגילים לקבל מה שהם רוצים כל הזמן בגלל שההורים שלהם מעולם לא אמרו להם לא. כאשר הבנים היו קטנים (ועכשיו עם הילדה הקטנה) בכל פעם שהם רצו לקנות משהו, הם קנו להם, גם אם זה בזבז להם המון כסף (והיו להם תקופות לחוצות כלכלית). אם הם עשו משהו רע, הם לא ניסו להעמיד אותם במקום. ואם אחד ההורים כן ניסה להעביר איזה עניין של משמעת/חינוך, ההורה השני צעק עליו. כמובן שהביטול העצמי שהם עשו על עצמם והקדשת היום שלהם לעבודה ואז ריצוי הילדים גרם להם לפתח גישה כזו שלא מדברים על בעיות אלא מתעלמים ומקווים שהן יעלמו מעצמן.

הרקע הזה נועד להסביר את עניין האנורקסיה. לפני כשנה פלוס מינוס בן הדוד האמצעי החליט שהוא שמן והוא רוצה לרדת במשקל. הוא לא היה שמן בכלל אבל כן אפשר לומר שהוא היה די צ'אבי אבל היה מדובר בילד קטן שגם ככה עוד מעט הוא מתחיל לגבוהה אז הוא יירד במשקל. בנוסף לכך האבא שלו, דוד שלי, הוא אדם שמן מאוד שכבר שנים רק נאבק במשקל (אבל עושה הרושם שזה לא מפריע לו). בהתחלה בן דוד שלי רק רצה להוריד ממתקים (ויש להם יותר מדי בבית) ואכן הוא ירד במשקל יפה כאשר ראינו אותו שוב (הם גרים בדרום ואנחנו במרכז אז לא יוצא לנו לראות אותם הרבה)

העניין התחיל להשמע חשוד בסביבות אפריל כאשר דוד שלי התארח אצלנו בלילה בגלל קורס שעשה בתל אביב. הוא דיבר איתנו (אני, אימא שלי וסבתא שלי, האימא שלהם) וסיפר לנו בכזו גאווה על איך הבן שלו שומר על הדיאטה. ואז הוא סיפר שכל יום בן דוד שלי מודד את עצמי במשקל. שיש לו מחברת בה הוא רושם את השקילות שלו ואם הוא עלה אפילו פחות מחצי קילו הוא מתעצבן. ואז הוא גם סיפר בכזו אגביות שהוא כל הזמן בודק את עצמו מול המראה ואז אמר "והוא גם חושב שהוא שמן. הוא ממשיך להוריד במשקל אבל חושב שהוא שמן. זה כזה חמוד חשיבה של ילדים" ואני די נכנסתי להלם ורציתי לומר משהו כי זה נשמע כמו אנורקסיה או על גבול האנרוקסיה אבל אימא שלי אמרה לי שעדיף לדבר על זה בפעם אחרת כאשר דוד שלי לא עייף. ביום למחרת אחרי שהוא חזר הביתה בדרום הוא עשה שיחת וידאו עם אימא שלי ואיתי וראינו את בן דוד שלי. לא הכרתי אותו. הוא היה רזה מאוד מאוד אבל לא ברמה של אנורקסיה

לפני כשבוע נסענו לבקר אותם אחרי זמן רב שלא ראינו אותם. דוד שלי יצא מהבית שלהם ואמר לנו "אל תגידו לו שהוא רזה". כאשר נכנסנו הביתה חשכו עיני. הוא נראה ממש כמו ילד בזמן השואה. רזה מאוד, הכול עור ועצמות. נראה מאוד חסר אנרגיה, כפוף עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים. אני ואימא שלי הזדעזענו. כאשר ניגשנו לאכול צהריים הוא אחל רק פרוסת חלה וזהו. ואז ההורים שלו המשיכו לדבר עד כמה הם גאים שהבן שלהם שומר על המשקל שלו.

אני דיברתי עם דוד שלי בטלפון ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב שקורה ושהמצב הזה כבר נראה מסוכן. אבל דוד שלי יש את התפיסה הזו שלא מדברים על בעיות אלא מסתירים אותם ומקווים שהבעיה תיעלם. מאוחר יותר באותו היום דוד שלי התקשר לסבתא שלי ואמר לה שלא נתעסק בדיאטה של הבן שלו כי אז זה גורם להם לריב בבית (לפי מה שהבנתי מסבתא שלי אחרי שאני דיברתי איתו בטלפון הוא התקשר לבן שלו לשאול אותו האם הוא אכל וזה גרם לאימא שלו לצעוק עליו).

אני באמת לא יודע מה לעשות. זה בן דוד שלי, אני מאוד אוהב אותו. אני לא יכול להתעלם מהבעיה שיש כאן. ילד רזה בצורה קיצונית מאוד, חושב שהוא שמן, מצמצם ארוחות שלמות. וההורים שלו כמו סתומים חושבים שזו דיאטה וגאים בזה שהוא עושה דיאטה.

מה אני יכול לעשות?
מדובר כאן בסכנת חיים