היי, לפני יותר משנה עברתי פרידה שהייתה עבורי מאוד קשה ומאז נמנעתי מיחסים עם בנים מעבר לידידות. לא מזמן הכרתי מישהו דרך חברים משותפים ודיברנו בוואצפ, לא נפגשנו במציאות עדיין וקבענו שניפגש בעוד כמה ימים לסוג של דייט, החלטתי שעבר מספיק זמן כדי לעבור הלאה והוא נחמד בעיניי.
אני תמיד הייתי בן אדם מאוד מתלהב וחופר, אבל בשנה האחרונה השתניתי מאוד, הפכתי להיות סגורה יותר וחרדתית יותר, הן בגלל הקורונה והן בגלל תהליכים עצמיים שעברתי כנראה בעקבות הפרידה. לפעמים אני לא יודעת מה לענות לו בוואצפ ומפחדת להגיד משהו מביך או מוזר, אולי בגלל שמזמן לא יצאתי עם בנים. אני לא יודעת על מה נדבר כי הוא מבוגר ממני, הוא אמנם גדול ממני רק בשנה אבל אנחנו בשלבים שונים בחיים, הוא לוחם בצבא ואני עוד לא התגייסתי, לו יש חיי חברה שופעים ואני לאחרונה מתבודדת. אנחנו לא גרים באותה עיר, אין לנו יותר מדי במשותף חוץ מזה ששנינו די מצחיקים ומוצאים חן אחת בשני. אני מפחדת שבגלל שכל זה חדש לי ובגלל ששנינו נמצאים בשלבים אחרים בחיים, לא נוכל למצוא משהו משותף לדבר עליו ואני אפחד ואתפדח. כרגע אנחנו מדברים דרך המסך רק על דברים לא רציניים ולא על החיים עצמם, כל מני בדיחות ושטויות. העניין הוא שדרך המסך סינון נחשב הגיוני כי יש לנו חיים מעבר ללהיות בטלפון, אבל פנים מול פנים אי אפשר פשוט לשתוק כשאין מה להגיד. כל זה מוזר לי מאוד, כי הרי שבדרך כלל השוני הוא יתרון כי אפשר להעשיר את הידע אחד לשניה, אבל אני מרגישה ששנינו פחות אוהבים לדבר אלא להקשיב זה לזו וקשה להתמודד ככה, אני רגילה שהצד השני יותר דומיננטי בשיחה. תודה מראש לעונים, אין לכם מושג כמה זה חשוב לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות