האם ילדים תמיד הופכים להיות כמו ההורים שלהם? איך אמנע מלהיות כמו האבא המתעלל שלי

תמיד אני שןמע אנשים שאומרים שלא חשוב מה קורה ולא חשוב מה מצהירים, בסופו של דבר ילדים בבגרותם הופכים להיות כמו ההורים שלהם. כמובן אם שינויים פה ושם אבל בסופו של דבר הם כמו ההורים שלהם.

אבא שלי היה אבא מתעלל. הוא התעלל בי בכל דרך אפשרית (למעט התעללות מינית). בין אם זה אלימות מילולית, נפשית, רגשית והיו גם פעמים של התעללות פיזית. לא רוצה לפרט איך הגעתי למצב הזה שיש לי אבא מתעלל אבל החיים שלי היו גהינום. אני פחדתי מאבא שלי פחד מוות. בכל פעם שאני שמעתי אותו מגיע הביתה הלכתי להתחבא בחדר שלי. אני שתקתי כאשר היה נוכח בסביבה. פחדתי להתסכל לו בעיניים. הוא תמיד שפט אותי, בחן אותי, סרק אותי. כל הזמן אמר לי מה לעשות, צעק על כל דבר אחד שעשיתי שלא באלו בטוב. שלט במה אני אוכל או לא אוכל. תמיד אמר שהוא מאוכזב ממני. אמר שאני העונש שלו. אמר שאני מכוער ושמן. אמר שאני אדם נתעב ושאף פעם אף אחד לא יהיה מסוגל לאהוב אותי. הרבה פעמים הוא יצא מהבית והשאיר אותי לבד. בשיעורי בית במתמטיקה הוא תמיד ישב לידי וצעק עליי אם עשיתי טעות (ועשיתי המון טעויות. אני תמיד הייתי גרוע במתמטיקה). בכל פעם שקיבלתי ציון ש"לא לרוחו" הוא צעק עליי. הוא איים עליי שאם אני אספר לאימא שלי הוא ירביץ לכלבה שלי. אפשר לומר שחייתי בדריכות תמידית, עם "יד על ההדק", בידיעה שזה רק עניין של זמן עד שמשהו אחד יעצבן אותו ואני אסבול מזה. לרוב זה היה בעיות הזוגיות שלו עם אימא שלי. אני שנאתי את עצמי בגללו. האמנתי שזה מגיע לי.

אחרי שההורים שלי התגרשו אבא שלי התחתן בשנית ונולדו לו שני ילדים, האחים שלי, אותם אני מאוד אוהב. היום הוא אבא טוב והוא לא מתייחס לאחים שלי כמו שהוא התייחס אליי.

כל החיים שלי אמרתי לעצמי "אני לא כמו אבא שלי. לא אפגע בילדים שלי כמו שהוא פגע בי" אבל בחודשים האחרונים אני מתחיל לערער ביכולת שלי לא להיות כמוהו. לא רק הדמיון הפיזי בינינו אלא גם בהתנהגויות אני קצת דומה לו. למשל ברצון שהכול יהיה מתוקתק, הצורך שהכול יהיה מושלם ובמקום. שאם משהו אחד לא הולך נכון ישר אני מתעצבן. פעם זה לא היה ככה. ואני מפחד שכל יום שעובר אני יותר ויותר דומה לו. אנשים רבים אמרו לי שאין מה לעשות. ילדים תמיד הופכים להיות כמו ההורים שלי ולא חשוב עד כמה נלחמים.

אבא שלי סבל מסבא שלי. סבא שלי סבל מסבא רבא שלי. סבא רבא שלי סבל מאבא שלו וכך זה ממשיך אחורה. עם שרשרת לא נגמרת של אבות מתעללים בילדים שלהם. אבל בסופו של דבר הילדים התחילו להעריץ את האבא שלהם והפכו לכמוהו. אז למה שזה יידלג עליי? מה ימנע ממני להיות כמוהם? מי אמר שהשרשרת תשבר איתי?

אני מפחד להביא ילדים לעולם. אני מאוד הייתי רוצה שתהיה לי משפחה שלי. רוצה להיות נשוי לבחור/ה נחמד/ה. לגדל ילדים (כרוך באימוץ אם אתחתן עם גבר) ולהיות אבא למופת. אבל בחודשים האחרונים יש לי המון ספקות בעניין כי אני מפחד להיות כמו אבא שלי. אני לא רוצה לעשות/לאמץ ילדים רק כדי לפגוע בהם כל יום מחייהם.

הפחד הכי גדול שלי היות זה להיות כמו אבא שלי

האם בסופו של דבר אהיה כמוהו? או שיש דרך למנוע מזה?