עד שלא אמצא אותה, אשאר אבודה

מרגישה שעד שלא אמצא מישהי במצבי שתחבור

אליי, אשאר אבודה.

לפני הצבא לא היתי חיה חברתית, אבל כן היה לי אופי
תוסס, היתי אנרגטית ומלאת מוטיבציה ותעוזה. היתי הולכת לחדר כושר איזה שש פעמים בשבוע, כותבת,
מדריכה בכנפיים של קרמבו. היתי עסוקה והרגשתי מלכה.


אני בצבא כבר שנה, ועברתי תהליך לא טוב. תהליך
שבו חזרתי לסרטים שהרגשתי בתיכון, אבל ביתר עוצמה. זה התחיל בטירונות, כשאחת החיילות אמרה לי שאני חכמה. המחמאה הזו דירבנה אותי לקרוא, ללמוד ולעבוד. הרגשתי שכל רגע שאני לא עושה בו משהו משמעותי הוא בעצם מבוזבז. הג'וק הזה תמיד היה לי בראש, והתודעה לא שחררה ממנו. כשחברות שלי סתם ישבו וצחקו, אני גם רציתי לדבר אבל הראש היה עסוק ב'למה אני לא לומדת ומממשת את הפוטנציאל שלי?' לאט לאו שכחתי כבר איך זה להיות משוחררת, וחזרתי לתקופות בהן התמרמרתי על המשפחה.
כל החיים קינאתי במשפחות עליזות ורעשניות יותר. אני מרגישה שאני יכולה להיות קצת פרחה, אבל זה פשוט לא יוצא כי אני שרויה בעצב. היתי יכולה לככב בצבא, לככב חברתית, אבל זה לא קורה בעיקר בגלל שאני לא שמה על המשפחה שלי. לכל אחד יש משפחה שהוא תופס ממנה, הורים או אחים שהוא שואף להיות כמותם. לי יש אח אחד אוטיסט בתפקוד גבוה, וזוג הורים שתומכים ומעודדים אותי, אבל מופנמים מאוד. משעמם לי בבית. כאילו אין על מה לדבר איתם. אני קוראת להם 'פולנים' מרוב תסכול .
ואתם בטח חושבים עכשיו, אז מה הבעיה, צאי תכירי חברים בחוץ. מהתיכון לא נשארתי בקשר כמעט עם אף אחד, ובצבא גם מאוד קשה לי חברתית. אני מרוחקת ולא אוהבים אותי בבסיס. יש לי תפקיד הנפצה שאני בקושי עושה בו משהו. יש לי פה אופי של בחורה עדינה שקטה ומעופפת .
כדי לשנות את המצב ולמצוא קבוצת חברים, חיפשתי בנרות טיפולים פסיכולוגים קבוצתיים או קבוצות חברתיות. עד שמצאתי, כבר היה מאוחר מידי...
נכנסתי לקבוצות היכרות בפייסבוק ובוואצאפ. הכרתי אנשים מדהימים (לא נתקלתי באף פדופיל חחח), אבל האופי האמיתי שליעדיין לא יוצא. אני צריכה מישהי בנעליים שלי.

גם החיילות פה לא שמות עלי.אני מנותקת מכולם פה. אני בקושי מחייכת. מרגישה מנותקת מהעולם, כי המשפחה שלי קצת כזו. יש בח דברים טובים, יש בי הרבה מעלות, אני יודעת, אבל זה לא יוצא בגלל הבדידות הזו. וכדי להפיג אותה אני צריכה את הבחורה הזו.

כבר כמה חודשים שאני באינטרנט, כותבת פוסטים וכאלה ומחכה בכליון עיניים לתגובות- מצפה למישהי שמחפשת אותי כמו שאני מחפשת אותה , כדי לשבור תתקרה הזאת ופאקינג לפרוח ביחד. הבחורה שהיא כמוני, נמצא אחת תשניה ואז נהיה הבסט של החיים, אנחנו נבין אחת את השניה הכי טוב.
הרבה מבינים את המצוקה שלי, אבל לא נמצאים באותו המצב. אז זה לא כלכך עוזר.
מה שאני צריכה , בעצם **חייבת** זה מישהי שגם מעוניינת בחברות אמת, לשנות את האופי שלה, להפסיק להיות העדינה והמפוחדת ופשוט לפתוח תפה !!! להיות ערסית ולהפתח לעולם !!! מישהי לצאת איתה מהבוץ ולקום לתחיה.
התאומה שלי היא אחת ש:

חשה כעת ריקנות,
מעוניינת בחברה הכי טובה,
מרגישה שיש לה חוש הומור שלא יוצא החוצה,
מרגישה שיכולה לתת לעולם הרבה ולהגיע להישגים, אבל זה לא יוצא ממנה עכשיו מכורח הנסיבות .