אני בן יחיד לאמא חד הורית. היא אמא מדהימה ודאגה לי כל החיים ואהבה אותי ואני מעריך אותה מכבד אותה ואוהב אותה.
באופן טבעי לדעתי, אני מרגיש צורך להתרחק ממנה. אני בזוגיות מתקדמת כבר חי עם הבת הזוג, עדיין מדבר כל יום עם אמא שלי בטלפון ורואה אותה פעם בשבוע. אבל לאמא שלי זה לא מספיק.
אני מרגיש שהיא פשוט תמיד רוצה אותי לידה, כל הזמן אומרת לי להשאר לישון בבית שלה, להגיד לה כל בוקר כשהתעוררתי ואני בעבודה וכשאני חוזר, כל הזמן שואלת אם אכלתי ומה אכלתי ומנסה לתת לי החלטות. במידה ואני לא מגיע שבוע אחד היא מאד נעלבת. באופן כללי עושה לי המון רגשי.
אני מאד אוהב אותה, אבל אני מעוניין להתקדם בחיים להקים משפחה ולחיות את החיים שלי. אני מאד מאמין בזה שההורים צריכים לגדל ולשחרר את הילדים ולתת להם לפרוח ולא להחזיק אותם קרובים אליהם כל החיים ושאחרי זה תמיד ידאגו להם ולא לעצמם. ואני מרגיש שאמא שלי רוצה שכל החיים אהיה צמוד אליה.
זה מאד מקשה עליי, כי מאד קשה לי עם המצפון שהיא עושה לי, זה משפיע לי מאד על הזוגיות.
אני יכול להבין את אמא שלי, אני כל עולמה, אבל אני לא יודע כבר איך להתמודד עם זה והאם אפשר לשפר את המצב ולתת לה להבין שאני בן אדם בוגר שרוצה לחיות את החיים שלו.
אשמח לעזרה ועצות וחוות דעת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות