אני מרגיש שאני ילד של אמא
גם חברה שלי שאני חי איתה אומרת לי את זה.
אמא שלי, בלי לשאול אותי, קונה לי בגדים תחתונים קונה לי ולבת זוג שלי מצרכים הביתה. וכל פעם שאני רואה אותה היא מביאה לי שקית לקחת. למרות שאני לא צריך ולא רוצה, אני לוקח רק כי אחרי זה היא נפגעת ונעלבת. מצד שני הבת זוג שלי מבקשת ממני להפסיק לקחת כי זה מפריע לה ולהתנהג כמו גבר בוגר.
היא מתקשרת אליי כל יום ורוצה לדעת תמיד מתי אני בעבודה ומתי אני חוזר, שואלת אותי מה אכלתי.
אם אני רב איתה בסוף היא מאשימה את הבת זוג שלי.
כשאני רואה אותה היא מדברת אליי כמו לילד קטן.
אני רוצה להפסיק את זה, כל פעם שאני אומר לה משהו על זה היא נעלבת ונפגעת ואז אנחנו רבים.
אם אני לא מתקשר אליה בבוקר כשאני בעבודה אני מקבל עשר שיחות שלא נענו ואז היא מתעצבנת אומרת שהיא נלחצה.
אני רוצה שהיא תפסיק לקנות לי ולא לקחת דברים ממנה, אני רוצה להסתדר לבד. אני רוצה שהיא תפסיק לחכות לשיחות ממני ולצפות שאדווח לה על כל פיפס קטן.
האם אני מגזים במה שהיא מבקשת ובתגובה שלי?
אני לא יודע מה לעשות, ואיך לדבר איתה בלי שהיא תפגע ושאני אוכל לחיות כמו שצריך בעצמאות ובבגרות עם הבת זוג שלי.
אשמח לכל עצה או דעה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025