אוקיי היי אני לי בת 18 ואני עם חבר שלי 10 חודשים ביחד, הוא מגבניק , עכשיו הוא בצבא ואני עוברת את התקופה הכי קשה בחיים שלי , אני באמת צריכה אותו , וקשה לי בטירוף !
הוא לא תמיד פנוי וגם שהוא פנוי בוא מעדיף
לנוח כי הוא שחוק ואני הכי מבינה אותו בעולם!!! פעם הייתי מעיקה עכשיו בכלל לא .
עכשיו גם עכשיו באמת אני צרגישה את התפקיד שלו כלוחם , אני בקושי מדברת איתו , בגלל שהוא עסוק כל היום או ער בשעות לא שעות , וגם שהוא מדבר איתי אני תמיד מפנה לו לדבר על היום העמוס שלו , וגם הוא נותן לי את המקום אבל אני מרגישה שאני עוד יותר צכניסה אותו לדיכאון עקב המצב שלי .
הגעגוע אליו גם קשה לי מאד , אני בוכה , מלא ! בנוסף לתקופה , ואני חושבת שגם אני אולי לוקחת את הגעגוע אליו בצורה לא פורפורציונלית ? או בגלל שאני בתקופה הכי קשה בחיים שלי אז זה הכל ביחד ? אני אוהבת אותו הכי בעולם ואעשה הכל למענו , בהכל אבל לפעמים שאני צריכנ אותו הוא פשוט לא פנוי .
והקטע הזה של הגעגוע לגיטימי ככה ? שאני חושבת עליו כל היום ? מה איתו איך איתו?
מה חעשוץ ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025