איך משתפרים במצבים חברתיים?

מצטער על הסיפור חיים :/.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בן אדם מאוד קר, כנראה התחיל בגלל בעיות ביסודי ובחטיבה, אז באותה תקופה לא הייתי מסוגל להתחבר לאנשים, לא רציתי, היה לי טוב לבד מאשר עם אנשים, אבל למרות זאת כן הייתה לי את החבורה המאוד סגורה שלנו מהיסודי (6 איש, מתוכם חבר שהיה לי כמו משפחה, נקרא לו אריק).

אריק הוא היחיד שלמד איתי בתיכון, וכמו כל בן אדם, הוא עשה חברים חדשים בתיכון, אבל היה לו מאוד חשוב שאני אתחיל גם לדבר איתם, להיות חבר גם איתם. אחרי חצי שנה הצלחתי להתחיל קצת יותר לדבר איתם, לצאת איתם ל"ישיבות" ולאכול (בין החברים מהתיכון הייתה מישהי שהייתה החברה הכי טובה שלי, אני היא ואריק היינו סוג של שלישייה, הכירו אותנו ביחד ותמיד הסתובבנו ביחד (ולחברה נקרה דפנה)).

עכשיו אני בן אדם די שונה מהאדם הממוצע בארץ, אתאיסט שלא מתחבר למוזיקה ישראלית חוץ משירים מאוד ישנים בעברית, ככה שקשה לי מאוד למצוא תחומי עניין משותפים, כל החיים הייתי לבד וזה הכניס אותי ללופ של דיכאון שלא נגמר, שמתבטא גם בחוסר אמון באנשים, ואי רצון מיני כמעט מוחלט ועוד..

חשוב להזכיר, אריק ודפנה היה במעיין קטע מוזר, כן היו בקטע של אחד של השני, אבל התכחשו אליו, הם הספקו ביחסי יזיזות, אבל זה לא הפריע לעובדה שאני, אריק ודפנה היינו "בלתי נפרדים" (דפנה לפעמיים הייתה מינית אליי, הייתה צוחקת ומתבדחת לגבי "מה יקרה אם נשכב עכשיו?" ודברים כאלו, אבל דאגתי לכבות את זה לפני שיתחיל, אני לא בן אדם מיני, אף פעם לא הייתי.).

יום אחד, הגיעה מישהי "מיוחדת" לחבורה (לה נקרא רמונה), היחידה שהצלחתי להתחבר אליה כ"כ מהר, שחשבתי שארצה אותה כבר לקשר רומנטי רציני, כמובן ששיתפתי את החבורה הסגורה שלי, אבל הם נתנו לי תירוצים למה לא, למה לא כדאי ולמה זה יפגע בי, אבל אריק דווקא כן חשב שזה יוכל להיות רעיון טוב.

אני ארצה להזכיר גם שאני בן אדם שקשה לו לקרוא אנשים וסיטואציות חברתיות, כנראה בגלל שאני הייתי יותר לבד מאשר עם מישהו, מה שהוביל לדבר הבא, החבורה הסגורה מאוד לא רצו שאני אנסה לצאת עם רמונה, בגלל שאריק רצה אותה גם (את זה לא ידעתי אז), ומשום מה כולם היו בצד שלו, למרות שכולם ידעו כמה אני שמח שאני רואה אותה, כי לפני לא הייתי מחייך.
אני לא אכנס לזה יותר מידי, מה שקרה הוא שאריק ניסה להתחיל עם רמונה ולא הלך לו, וזה רק גרם לי לרצות אותה יותר, אני התחלתי איתה וכן הלך לי, היא סיפרה לי שהיא בקטע שלי ורק חיכתה שאעשה את המהלך, לקח לי חצי שעה לעכל את מה שהיא אמרה לי. לא הייתי רגיל לכך שאנשים בקטע שלי או ירצו להיות בחברתי, זה לא בגלל שאני אולי נראה שונה או מתנהג שונה, תמיד הייתי אדם שמטפח את עצמו וידעתי שאני נראה טוב, הבנתי את זה מאנשים מסביב. כנראה פשוט כי היה לי קשה להראות רגש, להגיד שאני כן נהנה מפגישות, וכי היה לי מאוד קשה לבנות קשר ואמון עם בני אדם, בגלל זה היה לי קשה לקלוט שהיא הייתה בקטע שלי.

בגלל שאריק ניסה לצאת עם רמונה, החלטתי להפסיק לדבר איתו, וכתוצאה מכך כל החבורה הסגורה, והחבורה מהבית ספר ניתקו איתי קשר, בשניה, הפיצו עליי שקרים, במיוחד דפנה, שהייתה חברה טובה מאוד שלי.

הקשר עם רמונה נגמר בצורה כואבת אחרי שנה, בשבילי, היא החליפה אותי באנשים שהכירה רק שבוע, הייתי חכם מספיק בשביל לסיים את זה. כשיצאתי מהקשר איתה, ממבט מבחוץ הבנתי שהקשר איתה היה קשר רעיל, מתעלל ופוגע בי וגרם לי ליצור הרבה אוייבים לא הכרחיים, וגם גרם לי לבעיות עם ההורים. (אני הגעתי גם למסקנה שהיא בגדה בי מספר פעמים בקשר, לא כי תפסתי אותה, אלא כי סיפורים שלה פשוט לא מתחברים וגם בגלל מספר דגלים אדומים שהייתי עיוור אליהם מאהבה בהתחלה).
היא הייתה אישה אגואיסטית שהורידה אותי בשביל לעלות את עצמה, אבל לא ראיתי את זה, הפעמים הראשונות שזיהיתי את זה היו כשנפרדתי ממנה, והיא אמרה "אף אחד לא נפרד ממני, רק אני נפרדתי מאנשים", ולאחר מכן כשניסתה לחזור אליי. הקשר פגע בי מאוד ולא בטחתי באף אחד באותה רמה כמו אריק, דפנה ורמונה מאז.

לאחר הקשר איתה לא היו לי באמת חברים, הבן האדם היחיד שהיה לי אינטרקציה איתו חוץ ממשפחה הייתה הפסיכולוגית, שממנה הגעתי לפסיכיאטר שהכניס אותי לטיפול אני נמצא בו כבר חצי שנה.

למזלי יש לי חברים טובים שהכרתי בתחילת הצבא, והתחלתי להתייצב (חברתית ונפשית) בעזרת 3 חברים טובים מאוד ועבודה קשה בצבא, הרגשתי שאני מתחיל לעשות עם עצמי משהו שוב.

פה נכנסת השאלה, מאז היו 2 בנות (שאני יודע עליהן) שהיו בקטע שלי, אבל לא הייתי מסוגל לרצות אותן חזרה (לא בגלל המראה החיצוני או האישיות בהכרח), אני פשוט מפחד לחזור למה שקרה לי אז, אני כן דואג ליצור חברויות גם עם בנות ואפילו לפלרטט בשביל הכיף אבל בהחלט לא מעבר.
קשה לי לדבר עם אדם כשאנחנו לא פנים מול פנים, אבל באותו הזמן אני לא מסוגל לדבר עם מישהו/י ולהסתכל להם בעיניים באותו הזמן, לא טבעי לי פשוט.
ההורים שלי יודעים שזה לא זר לי לצאת עם בנות, יצאתי עם כמה לפני רמונה, פשוט לא קשרים רציניים, אבל אני מרגיש כשהם מתאכזבים כשהם שואלים אותי אם יש כבר מישהי על הכונוות שלי ואני עונה שלא.

אני לא מנסה להשתפר במצבים בחברתיים ובלנסות להבין אנשים בשביל ההורים שלי, ולא בשביל חברים שלי ולא בשביל אף אחד שהוא לא אני. אני רוצה להתפתח, ללמוד, להתקדם ולהשתפר.

כל טיפ יעזור :) תודה מראש.