אני רק בת 18, ואפילו שהייתי נקראת ילדה, עשיתי הרבה שטויות בגיל ההתבגרות, לא הייתי עם קצת גברים, אני לא ילדה של רעש וצלצולים, עשיתי את הכל בשקט בשקט, אף פעם לא באמת הבנתי למה עשיתי את כל זה, אני עד היום מנסה להבין את עצמי, זה תופס לי חלק גדול מהמחשבות ביום יום, ובנוסף, מוריד לי את הבטחון.
בן זוגי הוא ילד של אמא, ילד של בית, בוא נגיד לא ראה עולם ״כמוני״.
הוא לא שכב עם אף אחד חוץ ממני ומאקסית אחת שהייתה לו.
הוא יודע את כל מה שעשיתי, כשהתחלנו לצאת הוא גילה בלי לרצות, חלק מזה הוא שמע מאנשים שניסו לסכסך, את השאר אני לא ככ זוכרת למה, אבל זה היה סיוט, זה הוריד לי מהבטחון העצמי מאוד.
בהתחלה זה קצת הפריע לו, אפילו שלא בקטע מוגזם, וזה גרם לי להרגיש ממש רע עם עצמי.
היום זה כבר לא מפריע לו ואין לנו שיחות על זה, אבל לא יודעת למה, מאז ומתמיד הרגשתי שהוא אלף רמות מעליי, אני עצובה שאי אפשר למחוק את העבר לגמרי, מהזכרונות שלי, שלו, אני תמיד אומרת לעצמי, אם הייתי ילדה של בית, כמוהו, ילדה שמורה שלא הייתה מסתובבת בחוץ עם גברים, הוא היה אוהב אותי יותר.
בראש שלי כל הזמן עובר ״אולי היה לו יותר טוב עם ילדה טובה, עם מישהי שלא עשתה שטויות״, אולי הוא היה מתגאה בה יותר.
אני לא אומרת שהוא לא אוהב אותי, לא מרים לי לא מכבד ולא נותן לי להרגיש מלכה, הוא כן, אבל לפעמים אני מסרבת להאמין לזה, בגלל שאני שונאת את עצמי על העבר שלי.
אני הכי נאמנה אליו בעולם, הוא הכל בשבילי.
בא לי לסלוח לעצמי... מה עליי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025