עברתי חיים לא קלים בבית

מה זה אמא ?
אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל,
אני רוצה להגיד שאני במוד שאני צריכה חיבוק של אמא אבל אם להגיד את האמת אני אפילו לא יודעת איך זה מרגיש חיבוק של אמא.
גדלתי לתוך חיים שיש רק אבא, קיימת אישה שנקראת ״ אמא ״ בבית, אבל רק בהגדרה ולא יותר מזה, גדלתי לתוך עולם שצריך ללמוד לגדול לבד ולהסתדר לבד, כי אם לא תדאגי לעצמך מי ידאג לך ?
ככל שגדלתי יותר הבנתי את המשפט הזה יותר, הבנתי שלא משנה שלאן אלך ומה אעשה בחיים, בסופו של יום אני מגיעה למיטה ורק אני צריכה להסתכל לעצמי במראה ולדעת אם אני מרוצה ממה שאני רואה או לא, אני זאת שהייתה צריכה לחזק את עצמי כשלא היה מי שיחזק ואני זאת שהייתה צריכה להאמין בעצמי.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, אבא היה ותמיד יהיה ברוך השם, אבל אבא זה אבא, ואמא זה אמא,ודמיינו מה זה בשביל ילדה קטנה ללכת לחברה אחר הצהריים ולראות איך אמא שלה מחבקת, מנשקת, אוהבת ודואגת, משהו שהילדה הקטנה הזאת שנקראת יובל לעולם לא קיבלה ולא תקבל, הילדה הקטנה הזאת נשארה מצולקת לכל החיים, עם חור בלב, שלא משנה מי יגיע וינסה להשלים את החסר, היא נשארה עם חור עמוק, מהאישה שאמורה להקרא אמא שלה, האישה שהוציאה אותה מהרחם שלה, האישה שאמורה לאהוב ולחבק לכל החיים ולאהוב אהבת נפש לתמיד, הילדה הזאת תשאר תמיד עם חסך שלא קיבלה ולא תקבל לעולם.
וזה נכון, תמיד אנשים ינסו להיות הכי טובים שאפשר,
אבא ינסה למלא את החסר ולהיות הכי מדהים,
לתת את כל האהבה שאפשר לתת, חיבוקים בכל רגע אפשרי שצריך וגם כשלא,
חברות שיצחיקו תמיד ויעבירו ימים שלמים,
אחים קטנים שידאגו ויאהבו,
וסבא וסבתא שיחבקו אותך עד סוף העולם וישמרו עליך. אבל שום דבר בעולם לא יצליח למלא את החור הזה, את הצלקת הזאת שתלווה אותי לכל החיים.
עברתי ילדות קשה, עכשיו זה כבר הזוי לשמוע ילדה בסך הכל בת 18 אומרת דבר כזה וכולם אומרים תמיד, את בסהכ ילדה כמה כבר עברת בחיים כל החיים עוד לפנייך, אבל אני לא סתם ילדה, אני ילדה מיוחדת, ילדה חזקה, וילדה מעוררת השארה, וכמוני, יש עוד הרבה ילדים שעוברים סיפורים קשים, ומרגישים לבד, לא לכולם יש את אבא שישב ויקשיב תמיד, יש את אלה שמרגישים שאין להם למי לפרוק, והם יושבים ומאשימים את עצמם, ואם אני אתחיל לספור כמה פעמים אני האשמתי את עצמי בכל דבר בחיים אנחנו לא נלך לישון היום,
גדלתי בבית שתמיד קיבלתי הערות, תמיד האישה ( שאני אפילו לא מסוגלת לקרוא לה אמא ) שגרה איתי טרחה להוריד אותי לרצפה, להגיד כמה אני לא בסדר, בין אם ביסודי החרימו אותי 6 שנים, אני למדתי בבית שאני זאת שלא בסדר, שאני זאת שטועה, יש משפט שהיא תמיד אמרה, הוא נחרט בזכרון ואני לא אשכח אותו, ״ אם בכל מקום שאת הולכת את לא מסתדרת עם אף אחד אולי את הבעיה״, וזה נכון, אני בן אדם שונה, אני יודעת, אני לא הבן אדם הכי קל לעיכול, אני מאוד אוהבת אנשים ויחס ולצחוק תמיד עם כולם, לא הרבה אוהבים אנשים כאלו, אבל לפי מה שאני שומעת בבית בתור ילדה, אני לא בסדר, אני זאת שצריכה להשתנות,
אני חונכתי בכך שאם אני אמשיך להתנהג כמו שאני מתנהגת אף גבר לא יהיה איתי, לא יהיו לי חברות, ולא יקבלו אותי בשום מקום, הגענו בבית למצבים קיצוניים, ריבים, כעסים וסכסוכים, ופה ושם אני מקבלת טפטופים ממנה - ״ שתדעי שאם אני ואבא נתגרש זה יהיה באשמתך ״, מה אתם חושבים שעובר לי בראש בתור ילדה ?
מה אתם חושבים שאני אמורה להרגיש ? אז אני אגיד לכם איך זה מרגיש,
שהלב שלך נחצה לשניים, שכשכל פעם שההורים שלך רבים את מרגישה שכל מה שאת רוצה זה לקבור את עצמך ולא לצאת יותר לעולם, ואז מגיע הרגע שהם באמת מתגרשים, ולרגע אחד לא חשבת שזה לא אשמתך, ואז נכנסת לסיפור האישה שאמורה להיות הסבתא, שמחליטה להגיד לי שהגירושים באמת באשמתי, שאני בן אדם חרא, שאני הרסתי הכל, ושוב, בתור ילדה מה אני מרגישה שאני מקבלת משפטים כאלה ? שוב, הלב נחצה לשניים והכל נהרס מבפנים.
באותה התקופה שנה שלמה בכל יום שחזרתי הביתה לא קיבלתי אוכל וירדתי הרבה במשקל, חברים התרחקו, התדרדרתי בלימודים, ועברתי הרבה כאב, הגעתי למצבים קיצוניים וסבלתי הרבה, כל יום מחדש דיברתי עם אלוהים ואמרתי לו, למה ? אלוהים תגיד לי למה ? למה מכולם לי זה מגיע ?
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה יושבת וכותבת ובוכה ולא מבינה איך מכולם לי מגיע לקבל חיים ללא אמא, האישה שאמורה לחבק אותי הכי הרבה מכולם, להיות המקום הבטוח שלי, בחרה לחיות חיים בלעדיי,
כבר כשנתיים שלמות שאני חיה בלעדיה פיזית, אבל 18 שנה בלעדיה נפשית, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה וכאובה למה אני לא יכולה לשבת עם אמא ולצחוק איתה על החיים ?, או בתור נערה מתבגרת למה אני לא יכולה לדבר עם אמא על מחזור או על בני זוג ?, או סתם להתייעץ איתה על חברות.
הייתי חיה בפחד לחזור הביתה מבית ספר לצעקות שלה, לטרור שהלך בבית, ידעתי שאם אני חוזרת עם נכשל מבית ספר אני ישר שומעת כמה אני ילדה כשלונית שלא תצליח בחיים, זה מזכיר לי כשנכנסתי ל- יא ״ שנת הבגרויות ״, היא אמרה לי משפט שלא אשכח, ״ את לעולם לא תצליחי כמו אח שלך, הוא יושב וחורש כל יום, את כל יום עם חברים ״, אבל אבא שלי לימד אותי דבר חשוב, קודם כל להיות בן אדם, להיות מאושר, להיות מוקף באנשים שעושים לך טוב, ורק אחר כך לימודים.
אני סיימתי 12 שנות לימוד, ברוך השם עשיתי כמיטב יכולתי וחסרה לי רק בגרות אחת, אז אם את קוראת את זה שתדעי שאם ניסית להוריד אותי לרצפה, לא עבד לך כל כך.
האישה הזאת יצאה מהתיכון ללא תעודת בגרות ואיכשהו היום היא מצליחה בחיים.
במקום לבחור בדרך הנכונה שהיא תסלול לבת שלה, במקום לחזק אותה, להגיד לה, את תצליחי ילדה יפה שלי, למרות שקשה קצת, אני אשב איתך אעזור לך, וגם אם לא תצליחי אני מאמינה בך שאת מוכשרת ותצליחי בחיים, לא, במקום כל זה, היא בחרה לבחור בדרך הלא טובה, ולהוריד אותי לרצפה ולנסות לגרום לי להכשל. אז תודה, בזכותך הבטחון שלי ירד לרצפה, לגבי כל דבר אפשרי.
תודה לך שבמקום לחזק אותי ולהאמין בי לכל החיים גרמת לי לחשוב שאני טעות לעולם, שאני טעות שנוצרתי, שאני לא אמורה להיות כאן.
תודה לך וכל משפחתך שבחרו ביום אחד לשכוח אותי לכל החיים, לסבא וסבתא שלי שמחקו אותי מחייהם למרות שלא עשיתי להם כלום, תודה לדודים שלי ולבני דודים שלי שתפסו צד ומחקו ילדה מדהימה מהחיים שלהם, ההפסד כולו שלכם.
תודה שנתת לי תנאים לאהבה שלך, ולא יכלת לאהוב אותי ללא כל תנאי, שמת לי רשימה של תנאים ואמרת שזה הבית שלאמא וללא שינוי ההתנהגות שלי אני צריכה לעזוב את הבית.
תודה שהשארת אותי עם סיוטים עליך בכל לילה.
זה בסדר אני עם הזמן למדתי לחיות עם זה ואני רגילה לזה, אני כבר לא מתרגשת מזה, יש לי את המשפחה המדהימה שלי שלא תעזוב אותי ותומכת בי בכל רגע נתון, אבל עדיין, לכל מקום שאלך, בכל רגע שאעשה משהו, כל דבר מזכיר את זה.
אם אני הולכת לחברה ורואה קשר אוהב וחם עם אמא, אם אני רואה סרטים שקשורים לזה, אם אני קוראת ספרים, אם אניסתם רואה ברחוב אמא ובת, או אם בעבודה שלי, ילדים קטנים וחמודים מדברים איתי ושואלים אותי על אמא ואבא,
ומה אני יכולה להגיד לילד קטן ששואל ? כשאני עונה לו אין לי אמא ואין דרך להסביר לילד בן 5 את המצב בלי להתחיל לבכות. אז הסיפור הזה ירדוף אותי לתמיד וישאיר אותי מצולקת לכל החיים, אבל למדתי מהמקרה הזה דבר אחד, תמיד לסמוך רק על עצמך, כי בסופו של יום בלילה יש לך רק את עצמך, כי אפילו הבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליך, הבן אדם שהביא אותך לעולם הזה מסוגל לתקוע לך סכין בלב 30 פעם. לפני כשנה בערך הגעתי לבית שלה, סתם לקחת איזה משהו מהחדר שלי, בתור אמא שלא פגשה את הבת שלה שנתיים ציפיתי לקצת דמעות והתרגשות, אז לא רק שזה לא היה, הדבר היחידי שהיה היה משפט שחזר על עצמו - ״ יובל זה לא הבית שלך תצאי מפה את לא הבת שלי ״, מיותר לציין שהחדר שלי כבר לא היה החדר שלי וכל הדברים שלי היו זרוקים במחסן הרוסים.
אז אם את רואה את זה עכשיו תדעי שהשארת אותי עם חור לתמיד, וצילקת אותי כמו שלעולם לא צילקו, שברת לי את הל ביותר מכל משבר שהיה לי בחיים, והרסת לי את החיים, להיות אמא זאת זכות מהקדוש ברוך הוא, אני נשבעת פה לתמיד שכשאני אביא ילדים לעולם אני אקדיש להם את כל חיי ואהיה הכי טובה שאפשר, בזכותך, את לימדת אותי איך לא להתנהג ומה לא לעשות, את לימדת אותי מה לזרוק לפח ואיזה דרך לא ללכת בה, אני עדיין לא מצליחה להבין איך אפשר להוציא תינוקת קטנה ויפה מהרחם שלך ולא לראות אותה יותר ולהוציא אותה מהחיים שלך, אני באמת מאחלת לך שיום יגיע ותביני את כל הטעויות שלך, תודה, יובל.